"ואהבת לרעך כמוך"
מצווה זו שגורה על לשוניינו עוד מקטנות, בעיקר בשל דברי רבי עקיבא שרש"י מביא במקום, "אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה" ומסבירים חז"ל שמצווה זו כל כך חשובה כי מי שמקיימה באמת בסופו של דבר יקיים את כל התורה כולה (כפי שראינו בסיפור על הנכרי שביקש מהלל לגיירו על רגל אחת וזו המצווה שאמר לו לקיים שהיא כנגד כל המצוות).
אך אותה מצווה אינה פשוטה בכלל הן מבחינת הבנתה והן מבחינת קיומה בפועל, מה בעצם נידרש מאתנו במצווה זו?
חז"ל מסבירים שבעצם יש להרגיש את חברו כמה שיותר, שיכאב לו כשחברו ניזוק כמו שכואב לו שניזוק בעצמו, שינסה להיטיב ולשמח את חברו כמו שרוצה שיהיה לו טוב וכמובן שמחזק את האיסורים על נקימה, נטירה ושנאת אחיך בלבבך.
אומנם ברוב המצוות שנלמדות מפסוק זה קשה לאדם לדעת בדיוק איך לקיימן, אם אכן שמח כפי שהיה שמח לעצמו וכן אם התעצב כפי שהיה מתעצב על עצמו והיהודי צריך לנסות לעזור, לאהוב, לשמוח וכו' ברמה הכי גבוהה שיצליח למען חברו.
אך בעניין "לדון אדם לכף זכות", שזו אחת מאבני היסוד בדרך לאהבת חברינו, ניתן ליישם מצווה זו בקצת יותר הבנה והקבלה לעצמו.
כשאדם עובר על איסור בין אם במזיד ובין אם בשוגג תמיד יוכל למצוא צד שזה מותר, רב שלא אסר זאת לגמרי או שבהתאם למצב שהיה בו יש מקום להקל וכו' וגם בלי שמנסה, ליבו של האדם בטבעיות מסנגר על מעשיו בצורה הטובה ביותר והמתחשבת ביותר.
אך כשאדם רואה את חברו עושה פעולה שלכאורה נראית פסולה, אותו מנגנון לא מופעל בצורה טבעית והוא אינו מחפש במידיות כל דרך לחשוב טובות על אותו אדם (לפעמים אפילו ההפך).
פה נכנסת המצווה "ואהבת לרעך כמוך" , עבודת האדם בעניין זה – לגרום לו שכשם שיודע תמיד לדון עצמו לכף זכות (אפילו בצורה דחוקה) כך יצליח לדון תמיד את חברו לכף זכות ולחשוב עליו טובות.
(נשלח ע"י יעל גוטליב)