אופי קרבן פסח
ניתן לחלק את עולם הקרבנות לשתי קבוצות: קרבנות יחיד וקרבנות ציבור. קרבן יחיד מובא ע"י אדם בודד, שהחליט או נאלץ להביא קרבן כדי לשרת מטרה הנוגעת לו בלבד. קרבן ציבור, לעומת זאת, נקנה מכספי הכלל, ומובא עבור עם ישראל כולו.
לאיזו קבוצה משתייך קרבן הפסח? מצד אחד – הוא דומה לקרבן יחיד: כל אדם מישראל צריך להביא על חשבונו קרבן, כדי לצאת ידי חובת המצווה המוטלת עליו; מצד שני – חובה זו מוטלת על כל איש מישראל. האם העובדה שכל הציבור מקריב קרבן פסח נותנת לו מעמד של קרבן ציבור, או שמא מעמד כזה שייך רק לקרבן שמשרת את כל הציבור, ואילו קרבן פסח אינו אלא הקרבה המונית של קרבנות יחיד, שכל אחד עומד בפני עצמו?
הרמב"ם בהקדמתו לסדר קדשים מחלק את הקרבנות השונים לארבע קבוצות: קרבנות ציבור, קרבנות יחיד, קרבנות ציבור הדומים לקרבנות יחיד, וקרבנות יחיד הדומים לקרבנות ציבור. לדבריו, קרבן הפסח שייך לקבוצה הרביעית: הוא מובא ע"י כל יחיד ויחיד, אולם הוא דומה לקרבן ציבור לעניין זה שהוא דוחה את השבת ואת הטומאה.
הרמב"ם בעצם מתעלם מהמימד הציבורי של קרבן הפסח. הוא מתייחס אליו כאל קרבן יחיד, ומדמה אותו לקרבן ציבור רק לעניין דחיית שבת וטומאה. דחייה זו אינה קשורה לעובדה שכל עם ישראל מקריב את הקרבן, אלא רק לכך שלקרבן יש זמן קבוע, ולא ניתן לדחות את הקרבתו. גם קרבן יחיד מובהק דוחה שבת וטומאה אם זמנו קבוע, כמו מנחת חביתין של כהן גדול. הרמב"ם סובר, אפוא, שקרבן הפסח אינו מצבור גדול של קרבנות יחיד שמוקרבים זה אחר זה.
ברם, יש ראשונים שהעניקו משמעות למימד הציבורי של קרבן הפסח. מהמשנה בפסחים סה ע"א עולה שהלוויים שרו ותקעו בשופרות במהלך הקרבת הקרבן, אף שלא מצאנו טקסים כאלו אלא בקרבנות ציבור. הרי"ד שם באמת מסביר ש"גם הפסח קרבן ציבור הוא וצריך תקיעה". ה'אבני נזר' (או"ח תקל"ח) הוסיף וטען שאפילו אם רק אנשים בודדים מקריבים את הפסח (כגון שכל השאר זבים) – תוקעים בשופרות ושרים, כיוון שעצם העובדה שכל ישראל מצווים להקריבו הופכת אותו לקרבן ציבור, גם אם בפועל הוא מוקרב ע"י בודדים.
וכאן הבן שואל: אם מדובר בקרבן ציבור, מדוע אין מסתפקים בקרבן אחד עבור כולם, כפי שמצאנו בשאר קרבנות הציבור? ובכן, הספורנו (שמות י"ב, כו-כז) סבור שזוהי בדיוק שאלת הבן הקמאית: "מה העבודה הזאת לכם?", ותשובתה בצדה: "זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל" – הקב"ה לא סתם הציל את עם ישראל כולו, אלא הציל באופן אישי כל יחיד ויחיד כשפסח על ביתו, ולפיכך השתנה קרבן זה משאר קרבנות הציבור, וכל יחיד מצווה להקריבו.
(ר' מתן גלידאי. נשלח במסגרת "יום יום" של ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)