מגילת הסתם
את מגילת אסתר ניתן לכנות 'מגילת הסתמיות שבעולם'. דבר במגילה אינו נעשה מתוך אידיאולוגיה וכובד ראש; לאורך המגילה מלחמות מתנהלות, עמים כמעט מוצאים להורג, שרים מתמנים ומתפטרים – והכל נגזר משיקולים אישיים וטיפשיים של המלך אחשוורוש.
המגילה פותחת בתיאור משתה אחשוורוש, ובעקבות קפריזות – שאף הן אינן של המלך אלא של המשתתפים במשתה – מקבל המלך החלטה על גירושי ושתי וחיפוש אחרת הטובה הימנה. בחירתה של אסתר, אף היא לא נעשתה אלא מתוך גירוי יצריו של אחשוורוש מיופייה של אסתר, שאף הביאה להיות שנייה למלכות. החלטתו של המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים אינה מתקבלת אלא כתוצאה מהתנהגותו המעצבנת של מרדכי, שהעלה את חמתו של המן ברגע של כעס. אף ביטול הגזירה שנגזרה על היהודים מתקבלת במשתה יין, כשהמלך שתוי, עליז ומגורה מעלמתו החדשה אסתר, ובזכות כך שואלה כפנייה רומנטית "מה שאלתך ומה בקשתך". כלומר – דבר במגילה לא נעשה מתוך אידיאולוגיה ומחשבה עמוקה, אלא הכל סובב סביב משתאות ויצרים. כל זאת בניגוד לחג החנוכה, בו המלחמה עם היוונים היא אידיאולוגית ומהותית, ואכמ"ל.
המלך עירום
גם בהתנהלותו של אחשוורוש בתוך מלכותו, הוא מצטייר כמלך חסר עמוד שדרה המונע מכל רוח קלה הנושבת בארמונו. אסתר מתארת למרדכי את ההיררכיה במלכות כמבוססת על כללים נוקשים וחד-משמעיים, שלא ניתן לעוקפם: "כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרה – אחת דתו להמית". אולם כאשר אנו בוחנים את קבלת ההחלטות של המלך בשעה שהמן מבקש ממנו לאבד את היהודים, התמונה שונה: המלך מייד מעביר להמן את הסמכות המלכותית – "ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן" – וכן כאשר אסתר פונה למלך בבקשתה להפר את עצת המן – "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי". כלומר- המלך אינו מלך, אלא כתר, שרביט וטבעת.
פוסט מודרניות ללא אידיאולוגיה
למעשה, פורים מסמל את ה'ערך' האלמנטרי ביותר עלי אדמות – "שמחת החיים". השמחה שהיתה לאחר ההצלה לא היתה מעורבת בחנוכת מקדש, בהטבת נרות או בביסוס שלטון חדש ומוסרי; השמחה היתה פשוט שמחת החיים! בפורים מוסתרת קריצה אירונית על החיים המחופשים בכל כך הרבה חליפות מהודרות ומעוטרים באידיאולוגיות. פורים נוגע באדם במקום הפשוט ביותר – ברצון לחיות ולשמוח. במילים אחרות: אולי פורים הוא חגה של הנורמליות!
אפילוג
בעידן בו אנו שומעים על מהלכים גרנדיוזיים שיזכו להיחרת בספרי ההיסטוריה, כדאי לזכור שאי שם מעבר למסכי הלבוש – ישנם אנשים הרוצים פשוט לחיות ולשמוח!
(ר' עדיאל זימרן. נשלח במסגרת "יום יום" של ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)