כי אם זכרתני אתך
יוסף מבקש משר המשקים: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה". ואח"כ כתוב: "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".
כותב התרגום יהונתן: "ובגין דשבק יוסף חסדא דלעיל ואתרחיץ ברב מזוגיא בבשר עביר בגין כן לא אידכר רב מזוגיא ית יוסף ואנשייה עד זמן די מטא קיצא מן קדם יי למתפרקא".
יוסף בטח בשר המשקים ולא בהקב"ה ולמה?
ונראה: יוסף פותר את החלומות לשר המשקים ולשר האופים, לשר המשקים הוא עונה (תרגום יהונתן): ואמר ליה יוסף דין סוף פושרנא דחלמא תלתי מצוגיא תלתי אבהת עלמא אינון אברהם יצחק ויעקב דמן בני בניהון עתידין למישתעבדא למצרים בטינא ובליבנא ובכל פולחנהא באנפי ברא, ומן בתר כדון מתפרקין על יד תלת רעיין. ודי אמרת נסיבית ית עינבייא ועצרית יתהום לכסא דפרעה ויהבית ית כסא לידא דפרעה, הוא פיילא דרוגזא דעתיד פרעה שתי בעקבא. ואת רב מזוגיא תקבל אגר טב על חלמך טב דחלמתא, ופושרניה דין הוא לך תלתי מצוגייא תלתא יומין הינון לפורקנך.
ולשר האופים הוא עונה: ואתיב יוסף ואמר דין הוא פושרניה תלתא סליא תלתי שעבודיא הינון דעתידין לבית ישראל למשתעבדא, ואנת רב נחתומי תקביל אגר ביש על חלמך ביש דחלמת, ופשר ליה יוסף ית מה דשפר בעינוי ואמר ליה[1]: דין לך פושרניה תלתא סליא תלת יומין הינון לקטלך.
לתרגום, יוסף אומר לשר המשקים כיון שאתה שליח טוב לבשר בשורות טובות, לכן אתה מקבל שכר טוב ותשאר בחיים.
לפי"ז מובן, למה יוסף מבקש משר המשקים "כי אם זכרתי אתך", שהרי הוא הבין אם הקב"ה הראה לי את חלום שר המשקים שנעשה שליח לבשר בשורות טובות, כנראה ה' שלח אותו גם לבשר לי בשורות טובות, שאצא לחופשי. לכן הוא בקש ממנו "כי אם זכרתי אתך"[2].
וקשה: א"כ מדוע הוא נענש שבטח בשר המשקים. וי"ל: שמעתי בשם ר' שמעון שקופ, שיוסף אמר לשר המשקים פעמיים שיזכור אותו, והיה לו מספיק לומר פעם אחת. ונראה לבאר שבפסוק כתוב כך: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה". והכוונה היא "זכרתני אתך", שתזכור אותי בלבך, אל תשכח אותי, וכשתהיה לך הזדמנות "והזכרתי אל פרעה". ולפי דרגתו של יוסף הוא לא היה צריך לומר לשר המשקים שיזכור אותו בלבו, והיה מספיק שיאמר "והיה כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה", וזוהי ההשתדלות המספיקה לבקש משר המשקים שיזכיר אותו לפרעה.
הבקשה "וזכרתי אתך" מראה שהוא סומך על מה ששר המשקים יזכור בלבו, ולא ע"ז שהקב"ה יזכיר לשר המשקים.
ומדוע יוסף טעה: שהרי שר המשקים ראה את שלש האבות שהם השריגים, ומהם יצאו שלש רועים שזהו "הבשילו אשכולותיה ענבים", הם הענבים שיצאו מהשריגים. וכיון שכך חשב יוסף אני אזכיר לשר המשקים שיזכור אותי נגד השריגים, ומזכרון זה יצא לפועל שיזכיר אותי אל פרעה, שזהו "הבשילו אשכולותיה ענבים". כמו שבחלום שר המשקים יש את הכח ואת הפועל, כך בזכרון יש את הכח והפועל.
ויוסף לפי דרגתו היה צריך לומר לשר המשקים רק שיזכיר אותו לפרעה, ולסמוך על ה' שידאג ששר המשקים יזכור אותו.
(נשלח ע"י ישראל)
[1] לתרגום יוסף פתר את החלום מדעתו, וכמו שהגמ' אומרת (ברכות נה ב): "כל החלומות הולכים אחר הפה שנאמר (בראשית מא יג) כאשר פתר לנו כן היה".
[2] אח"כ ראיתי שכך כתב האו"ח.