הזכרת שם ה’ והיעלמותו

הדפסה הדפסה

פרשתנו היא פרשת מפתח בתיאור קורות משפחת יעקב – בה מתואר האסון הגדול שפקד את המשפחה, השלכת יוסף לבור ע”י אחיו. זוהי פרשה מלאת תהפוכות: היא פותחת במשפחת יעקב המלוכדת היושבת בארץ כנען, עוברת דרך מכירת יוסף, “וירד יהודה מאת אחיו”, “ויוסף הורד מצריימה”, ובסיומה של הפרשה – יוסף יושב בבית הסוהר, על סף היציאה משם ומינויו למשנה למלך מצרים.

התהפוכות הרבות של פרשה זו מתבטאות בתורה באמצעות הזכרת שם ה’ ואי-הזכרתו. לאורך כל פרק ל”ז, החל מתחילת הפרשה ועד סוף סיפור מכירת יוסף, שם ה’ איננו מופיע. המשמעות של אי-ההזכרה ברורה: כביכול, הקב”ה אינו מוכן להזכיר את שמו בפרשה זו. “בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי”, כפי שאמר יעקב באחרית ימיו לשמעון וללוי. כאשר האחים עוסקים בדיבה ובמזימה, בשנאה ובניסיון-רצח, במכירת אח ובהטעית אב – אין שם ה’ יכול להיזכר.

בפרק ל”ח, המתאר את קורות יהודה ותמר, שם ה’ נזכר רק בראשית הפרק, כאשר ה’ פוקד את חטאם של ער ואונן ומעניש אותם. לאחר מכן, שם ה’ אינו מופיע עוד, כראוי לפרק המתאר את חטאו של יהודה.

באותו פרק-זמן, כאשר ה’ אינו נמצא עם האחים ועם יהודה, ה’ נזכר פעמים רבות דווקא עם יוסף שהורד מצריימה: הוא מצוי עמו בבית פוטיפר, ואף נשאר עמו בבית הסוהר. פרק ל”ט פותח ומסיים בשם ה’: בראשיתו – “ויהי ה’ את יוסף ויהי איש מצליח”, ובסיומו – “ואשר הוא עושה ה’ מצליח”. התורה אינה כותבת שיוסף ‘רצה לרדת’ מצריימה או ‘ירד’ לשם, אלא “ויוסף הורד מצריימה”. הוא הובל למצרים באונס כגמור, כעבד נמכר, ואין לו שום אחריות על ירידה זו. לכן, ה’ ממשיך ללוות אותו גם במצרים, ונשאר לצדו בשעותיו הקשות.

והנה, בפרק מ’ שוב נעלם שם ה’ ואיננו. מדוע עזב לפתע ה’ את יוסף, אחרי שהיה עמו בבית פוטיפר ובבית הסוהר? אם נעמיק ונתבונן, נגלה ששם ה’ נעלם מכל המשך הספר: הוא אינו מופיע בחלומות פרעה, בעליית יוסף לגדולה, בירידת יעקב ובניו למצרים ואפילו בשעבוד מצרים שבתחילת ספר שמות. רק שם “אלוקים” מופיע, אך לא שם הוי”ה. חריג אחד ישנו – “לישועתך קיוויתי ה'” בסוף הספר – אך גם זוהי תפילה, ולא חלק מרצף האירועים. אפילו במקום שמתבקשת הופעת השם – בהתגלות ה’ ליעקב ערב ירידתו למצרים – שם הוי”ה אינו מופיע, אלא רק שם ‘אלוקים’.

הסיבה לתופעה זו נעוצה בתמורות שאירעו ביוסף. כאשר יוסף הוא יוסף הצדיק, אדון לחייו ואינו מוכן לחטוא – אזי ה’ איתו. מרגע שיוסף התוודע לשרי האופים והמשקים – הוא נכנס לתרבות המצרית, והחל להתערות במנהגים המצריים. הוא פותר לשרים את חלומותיהם, ודעתו כבר מצויה במצרים. הוא לומד שהשופט העליון הוא פרעה, ומכיר בכך שהוא החורץ גורלות ושופט לבדו. מרגע שהוא מבקש משר המשקים “כי אם זכרתני איתך והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה” – הוא שם את מבטחו בפרעה, ומאבד את עצמאותו ואת אדוניותו על עצמו. מאותו רגע, החלה הגלות ושם ה’ נעלם. שם ה’, המבטא את הקשר האישי, האינטימי והבלתי-אמצעי – אינו יכול להופיע בגלות, כאשר עבדי ה’ הם עבדים לעבדים. חז”ל קבעו שיוסף נענש על פנייתו לשר המשקים בכך שישב שנתיים נוספות בבית הסוהר; אך העונש החמור יותר היה היעלמות שם ה’ והסתלקותו ממנו.

שם ה’ שב ומופיע רק באמצע פרשת שמות, במעמד הסנה. ה’ מופיע בשמו שוב למשה – הוא הדמות ההפוכה ליוסף, שגדל בנעוריו בבית פרעה, הסתכסך עמו, יצא ממצרים באופן עצמאי ועמד לפני פרעה כבן-חורין שאינו חלק מהתרבות המצרית. הגלות – היעלמות שם ה’ – החלה בפרשתנו עם חדירת יוסף לשלטון המצרי, ונמשכה עד מעמד הסנה, כאשר משה עמד מחוץ לארץ מצרים, מחוץ לתרבותה ולשלטונה, והחל בתהליך הוצאת ישראל משם.

(הרב יואל בן-נון, מתוך סדרת התקליטורים “שירת התורה”. להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל’ 02-9937333. נשלח ע”י ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • אסון או נס?
  • הקשר בין הדלקת נר חנוכה לבורו של יוסף
  • המבחן לרוצה להיות מלך
  • "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" (לז, ב)
  • תולדות עשו ותולדות יעקב
  • חלומו של שר המשקים לעומת שר האופים
  • ההבדל שבין יין לשמן
  • http://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (212.5KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.