מידותיו של בלעם
לפעמים תוקפת אותנו חרדה, שנוטה לפעמים, להעצים את עצמה הרבה מעבר למה שהיא באמת. כך קרה לבלק מלך מואב שנתקף חרדה למראה הכוח הצבאי החדש, העולה במזרח. תבוסתו של סיחון, מלך האמורי, הטילה עליו מורא. הוא חשש לגורל מלכותו למרות שצבא ישראל כלל לא התכוון לכבוש את מואב (שהרי ציוותה התורה שלא לתקוף את מואב – את זאת לא ידע בלק). הפחד המוגזם של בלק הוביל אותו לעימות על עם ישראל ולבסוף לנפילתו.
בלק הבין שבעימות צבאי ישיר לא יצליח להסיג לאחור את צבא ישראל. ולכן הוא שוכר לעזרתו, ביוזמה לא שגרתית, את כוחה של המאגיה, וקורא לגדול אבי הקוסמים והכישופים – בלעם בן בעור. כדי להשמיד את עם ישראל בקללותיו, בהבל פיו, שעל כוחו הילכו אגדות. לעינינו נרקמת, איפוא, הפנייה הראשונה בהיסטוריה לגינוי ישראל, לקריאת תיגר על עצם קיומו, כשהאוייב יודע, שבאמצעים צבאיים לא יצליח לגבור עליו. זמירות, המוכרות לנו היטב בימינו.
בלעם, משנאת ישראל ותאוות הממון, נענה להצעה בנפש חפצה ובהתלהבות. חז"ל השוו את נבואת בלעם לנבואת משה ודרשו:"ולא קם נביא עוד בישראל, כמשה"(דברים ל"ד), בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, זה בלעם. כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים לקב"ה. ובלעם היה הנביא הגדול ביותר באומות העולם בעת ההיא, "וידע דעת עליון". אישיותו המפוצלת ורבת הסתירות היא דמות ססגונית, שגן עדן וגהינום שכנו בנשמתה בו זמנית, שרוחב אופקים חבר בה לקטנוניות אנוכית שפלה, ונבואה יכלה לגור בה במחיצה אחת עם ים גועש של תאווה, רשע ורדיפת כבוד. זהו אותו בלעם שיעץ לפרעה במצרים: "הבה נתחכמה לו…"
בלעם היה יודע מזלות, ובעת ראותו במזל של אדם שהגיע עת רעתו, היה מקלל אותו. המשנה באבות (ה, יט) מונה את מידותיו של בלעם הרשע בהשוואה למידותיו של אברהם אבינו:
"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע: עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע." –
אברהם ובלעם – שניהם אישים המפורסמים בסגולותיהם הרוחניות המפליגות. אך בעוד שבלעם רותם את כישוריו לתועלתו האישית ולרעת אחרים, אברהם מקדיש את עצמו לקידום ולעילוי המין האנושי כולו.
"רשע" בעיני חז"ל הוא אדם שעושה בכשרונותיו שימוש לרעה, ואילו זה שמגייס את יכולותיו הסגוליות למען מטרה נעלה – הריהו מ"תלמידיו של אברהם אבינו".
באופן מפתיע בלעם בעל כוחות הקסם המופלאים מברך את עם ישראל במקום לקללו ואומר: "מה טבו אהליך, יעקב, משכנתיך ישראל…"
הזוהר אומר שאף ברכה זו היתה חלק מתחבולותיו של בלעם – שהרי ניתן להזיק ע"י עין הרע, וכיצד פועלת העין הרעה? אומר הזוהר, בדרך של התפעלות מחפץ או מאדם, כיוון שכך ברור מדוע בלעם שיבח את ישראל ואמר: "מה טבו אהליך, יעקב…" ונאמר בתלמוד: אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע, אתה למד מה היה בליבו: ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – "מה טבו אהליך, יעקב"; לא תשרה שכינה עליהם – "משכנתיך, ישראל"; לא תהא מלכותם נמשכת – "כנחלים נטיו"; לא יהיו להם זיתים וכרמים – "כגנת עלי נהר…" והקב"ה הפך את הקללה לברכה…
שבת שלום ומבורך לעם ישראל.
(נשלח ע"י דניאל ב)