על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים
רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו", אם כן ודאי שדברים אלו יסודיים הם, ובוודאי שאין די באמירה טכנית אלא יש צורך להבינם.
הראשון הוא פסח: "פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש קיים על שום מה? על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים.` ברם, קשה להבין את טבעו של הנס הזה. וכי יעלה על הדעת שאף בכורי ישראל יהרגו?!
הרי כל המכות נעשו כדי להציל את עם ישראל וכיצד יתכן שבמכה זו יהרגו?
יש מקום לומר, שקשה להבחין בין המצרים לבין בני ישראל אחרי 210 שנים שהיו במצרים ושקעו בתוך מ"ט שערי טומאה, עד כדי כך שאמרו המקובלים, שאם היו נשארים עוד רגע לא היתה להם הצלה. וזה היה טיעונו של שרו של מצרים, בשעת קריעת ים סוף: אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה וכו`, למה הנך מסביר אלה מפני אלה?
וכן יחזקאל מתאר את המרידה הנוראה והאיומה שהייתה אז לבני ישראל: "וימרו בי ולא אבו לשמוע לי. איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים". לכן בנס זה של פסיחה על הבתים בא הבירור הגדול, שלא מפני צדקתנו בחר בנו ריבונו של עולם, שהרי מצד המעשים השחתנו והשחתנו, אלא מפני שריבונו של עולם בחר בנו באהבה , כלומר יצר את עמו ישראל באהבה, בסגולתו הנשמתית העומדת לעד, שאינה מסתלקת אפילו על ידי מעשים מקולקלים.
הפסיחה על הבתים וההבחנה בין בכור מישראל לבכור ממצרים, אף על פי שמצד מראיהם והתנהגותם החיצוניים הם דומים לכאורה, וזהו נס הניסים ושורש כל הניסים האחרים שנמשכו בחסד ה` עלינו.
על כן קבע רבן גמליאל בחכמתו האלהית, שמי שלא אמר `פסח` לא יצא ידי חובתו, שהרי לא הבין את שורש עניין יציאת מצרים.
(נשלח ע"י דוד אלטלף)