מצה בין שמים וארץ
כתוב בבן איש חי, פרשת צו, שנה ראשונה, סעיף לג, שבעת בציעת המצה האמצעית לאפיקומן בליל הסדר אנו מכוונים ששני חלקי המצה שיתקבלו יהיו בעה"י בצורת האותיות: "ד", "ו".
ננסה לתת טעם לכך בניסיון להבין למה נבחרו דווקא האותיות האלה.
האות "ד" מסמלת את שמות ד' אדנות והוי-ה שמורכבים מארבע אותיות, ולעומת זאת האות "ו" מסמלת את החומריות, מאחר וכל דבר גשמי מתאפיין בארבעה צדדים של מזרח, מערב, צפון ודרום ובנוסף החלק העליון והתחתון שלו.
ליל הסדר כולו מסמל את אחת המטרות העיקריות של כל אדם בעולם במשך כל ימי השנה, לחבר בין שמים וארץ, ובדומה לשבת זהו גם אחד ממאפייניו. מצד אחד קוראים הגדה של פסח, מקיימים מצות והיגדת לבנך, סיפור יציאת מצרים, מברכים ברכת המזון ואומרים הלל, ומצד שני אוכלים 4-5 כזיתות מצה, מרור, חרוסת, בשר, דגים, אגוזים ומיני מתיקה ושותים 4 כוסות יין.
אנו למדים על כך אף מברכת הכהנים שמחולקת לשלושה חלקים, כשהראשון (יברכך ד' וישמרך) כולל 3 מילים ועוסק בצד הגשמי של הפרנסה והממון, השני (יאר ד' פניו אליך ויחנך) כולל 5 מילים ועוסק בצד הרוחני של המציאות, והשלישי (ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום) כולל 7 מילים ועוסק בחיבור בין הצד הרוחני לגשמי, וכפי שמסביר בעל הכלי יקר, אנו נעזרים במספר המילים כדי לקבל מדד אודות היחס והחשיבות שכל אדם צריך לייחס לכל אחד מהצדדים האלה בחייו, כשהחלק הארי הוא השלישי שמבטא את החיבור בין שמים וארץ.
ראיה נוספת לכך אנו מקבלים מהעובדה שבליל הסדר הקב"ה יורד אלינו יחד עם פמליה של מעלה, ובמקביל דרך עשיית המצוות אנו זוכים לעשות רצונו כרצונו, להידבק בו יתברך וע"י כך לעלות מעלה מעלה וכך נוצר החיבור המיוחד הזה בין ד' יתברך לבניו ובנותיו.
את החלק עם האות "ד" שמסמל את הקב"ה מחזירים פנימה ואילו את החלק הגדול עם האות "ו" שמצפינים לאפיקומן ומסמל את החומריות מוציאים החוצה, כשם שמשמעות השם "אפיקו-מן" היא: הוציאו את דברי המתיקה במיוחד אם הם תופסים חלק גדול מחייכם, ולעומת זאת ככל שעולה הוא האדם במדרגות הרוחניות הולך ומצמצם הוא את עצמו, מסיר את קליפות הגאוה ומתמלא בענוה, מאחר ותפיסתו את ד' יתברך מתרחבת ומתעצמת וזה עוזר לו לדעת את מקומו ביחס לאינסוף ברוך הוא.
מאחורי כל דבר ולו הקטן ביותר עומדים דברים נשגבים שמשפיעים בעולמות העליונים, שנאמר במסכת אבות ב א: "דע מה למעלה, ממך", וגם כאן ניתן לראות איך המהות של מצות אכילת מצה כמו צועקת מתוכה כדי שנגלה אותה ונלמד את המסר שמסתתר מאחוריה.
מהנאמר בתהלים יט ב "השמים מספרים כבוד-אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" אנו למדים כי כל ההויה כולה ובליל הסדר אף המצה מגלה היא את כבוד ד' שרוצה שנכניס אותו יתברך אלינו, למרכז חיינו, עמוק לתוך ליבנו, כשם שמכניסים את חלק ה"ד" פנימה, ובמקביל שנוציא את התאוות הגשמיות, הבהמיות והאסורות החוצה, כשם שמוציאים החוצה את דברי המתיקה שמסמלים את תענוגות העולם הזה, מאחר והקב"ה שברא גם אותם לא רוצה שנעצר במקום הזה אלא נתרומם מעלה לתענוגות הרבה יותר נשגבים שהם בחינת העולם הבא וגנוזים בתוך התורה, התפילה, המצוות והמעשים הטובים, שמורים לכל הצועדים המסורים בדרך ד' וניתן לפגוש אותם כבר בעולם הזה. כה משתוקק הקב"ה שנצא מתפיסתנו המצומצמת את העונג, ההנאה והשמחה ונתקדם למקומות נעלים ומרוממים כ"כ שהאדם בעצמו ירגיש מיד שתענוגות העולם הזה הם ממש הבל הבלים לעומתם, שנאמר בפתיחה ל"מסילת ישרים" ספרו הקדוש של הרמח"ל: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה, מה שהורונו חז"ל הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא".
ככל שמתקרב ומתדבק הוא האדם אל הקב"ה ועולה מעלה מעלה במעלות התורה, מתרחש תהליך טבעי שבמהלכו משיכתו לחומריות הולכת וקטנה מעצמה בעה"י, הוא מרגיש שהוא פחות מתלהב מכסף, ממון, מאכלים ומשקאות, ולא מרגיש צורך בהרבה שעות שינה כבעבר, מאחר וכעת הרצון הגופני אינו שולט בו יותר כי אם זה הנשמתי, ומתוך כך הוא מרגיש שנפתחו לו אינספור אפשרויות חדשות היות והוא מתקרב לעולם הקדושה והאמת בו המושגים הם של נצח ואינסוף, וכשהוא מבין את המשמעות והערך לפי מידת האמת נוצרת בקרבו כמיהה לחטוף כמה שיותר מצוות, להתענג מכמה שיותר חידושי תורה ודברי חכמה, להתפלל א-ל מי שאמר והיה העולם ומעל הכל להכיר, להתקרב ולהתדבק יותר ויותר במי שברא אותו ואת כל הבריאה המופלאה והמפוארת, מלך מלכי המלכים, הקב"ה.
(נשלח ע"י ברוך עינב)