חוזרים בשאלה
בכל הלילות אנו מנסים לעשות תשובה, אבל פסח הוא חג של שאלות. החושך גדול במשך כל השנה, אבל דווקא בחג של הגאולה – הקושיות מתעצמות.
כשמבטיחים לנו גאולה על-טבעית המלווה בניסים – יש לנו תהיות מידיות: הרי אנחנו די רציונאליים גם בעבודת ה' שלנו וגם בשאר העבודות. מה פתאום לחכות לנס?
בתורה ס"ד בליקוטי מוהר"ן, רבינו נחמן מרגיע אותנו. הקושיות הללו מוכרות. גם רבנים גדולים שואלים "מה נשתנה"…
יותר מכך: הקושיות הללו מוצדקות! הקב"ה ברא את העולם, וזה כשלעצמו קושיה עצומה – הרי הקב"ה הוא אין סוף, והוא מחיה את כל העולמות בכל רגע. איך הוא יכול לברוא עולם אוטונומי, שבו נראה כאילו אנו אחראים ואנו מחליטים מה לעשות? איך בכלל ייתכן שאנו נסתכל בעולם, ונתלבט אם להאמין או לא?
"'בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו…' (שמות י') – פרעה הוא בחינות חלל הפנוי… שהוא בטל ופנוי מכל, ובתוכו התגלות כל הבריאה כנ"ל. ושם, בחלל הפנוי, יש כבדות לב, כי אי אפשר להשיג בחינת חלל הפנוי כנ"ל. וכל החכמות הבאים משם – יש בהם כבדות לב, שנשארים בקושיא על השם יתברך, ואי אפשר למצוא שם השם יתברך…".
"'למען שתי אתתי אלה בקרבו' – היינו, שמה שהכבדתי את לבו וכו', שאי אפשר למצוא שם את השם יתברך, זה היה למען שיתי וכו', כדי שאשית בקרבו האותיות של הבריאה, היינו – כדי שתוכל הבריאה להתהוות שם, בתוך החלל הפנוי, שצמצם ופינה אלוקותו משם, כביכול, כי אם לא היה מצמצם אלוקותו משם, לא היה מקום לבריאה כנ"ל."
הקושיות בונות את העולם, ממש כשם שהמחלוקות הן החומר והלבנים שמהם עשויה התורה. גם החכם, גם התם ואפילו הרשע חייבים לדעת לשאול: ריבונו של עולם! איך יכול להיות שנצא מהמצרים הזה? הרי לפי החוקים של העולם אין מוצא! ובאיזו זכות באנו לבקש גאולה, מה פתאום שתעזור למי שלא יודע לעזור לעצמו?
ודווקא במעמקי 'פרעה', במקום שהקושיות הן ללא תשובה, אולי נזכה לראות את האותות.
(ר' דניאל סרי-לוי. נשלח במסגרת "יוםיום" של ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)