עקביות
יעקב מגיש לעשו את המנחה, ועשו מסרב לקחת ממנו בנימוס, ואומר לו "יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך" (בראשית לג, ט). יעקב היה יכול להרפות ממנו, אך מפציר ומנסה פעם נוספת לשכנע את עשו לקבל ממנו את המנחה "קח נא את ברכתי אשר הבאת לך… וכי יש לי כל ויפצר בו" (שם, יא). לאחר הפצרותיו של יעקב, עשו נכנע ונאות לקבל ממנו את המנחה.
בסיפור זה, יעקב מצטייר כטיפוס עקבי העומד על דעתו, ואילו עשו מצטייר כדמות חסרת חוט שדרה המוותר בקלות. בשונה מאברהם שהביע עמדה נחרצת ותקיפה כנגד קבלת מתנות ממלך סדום (בראשית יד, כב), עשו נכנע מהר וקיבל את מנחתו של יעקב.
שמו של יעקב רומז למהותו – עקביות ועקשנות עד להשגת היעד הרצוי. יעקב מלשון 'עקבי'. בזמן כעסו של עשו על לקיחת הברכה ע"י יעקב, הוא "דורש" את שמו "הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים – את בכורתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי" (בראשית כז, לו) – יעקב פועל פעם אחר פעם ולוקח את "זכויותיו" של עשו, בראשונה לקח את הבכורה ובשנייה לקח את הברכה.
עשו פעל מתוך כעס וחוסר חשיבה, ולא שם לב שבמלים אלו נתן 'אישור' ללקיחת הברכה ממנו, שהרי הודה בפרהסיא שמכר את בכורתו ליעקב, וממילא מלכתחילה מגיע ליעקב את הברכה שייעד אביו לבכור [בגלל הודאתו של עשו, יצחק קבע "גם ברוך יהיה" ולא חזר בו מהברכה שבירך את יעקב. חוסר עקביותו של עשו מקבל ביטוי גם בהמשך הסיפור. לאחר שיעקב מסר לו את המנחה המכובדת, עשו פונה בהצעה נדיבה מאד ליעקב "ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" (בראשית לג, יב), ומבאר רש"י: "ואלכה לנגדך – בשווה לך, טובה זו אעשה לך שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך".
בהצעה זו, עשו מפגין אהבה רבה ליעקב, ומוכן להאט את קצב הליכתו ולהתאימה לקצב הצעידה האיטי של משפחת יעקב. יעקב העקבי והעקשן לא נכנע לעצתו הנחמדה ומסרב בטענה, שילדיו וצאנו רכים, ויתכן שלא יעמדו בקצב ההליכה המהיר של עשו ויתמוטטו. כאשר עשו נתקל בסירוב, הוא לא מנסה להפציר ולשכנע פעם נוספת את יעקב [עשו יכול היה לומר, שהצעתו לקחה בחשבון שיקול זה, ועל כן הציע ללכת בקצב של משפחת יעקב ולא לפי קצב הליכתו שלו].
לא די עשו לא מפציר ביעקב, אלא באותו יום ממש הוא עוזב את אחיו ומשפחתו וחוזר לדרכו שעירה. כך מסביר ה"באר מים חיים", שזהו הדגש בפסוק "וישב ביום ההוא לדרכו שעירה" (פסוק טז). עשו שלפני רגע הפגין אהבה כבירה לאחיו, מחליט עכשיו לעזוב מיד ולא להישאר במחיצתו של אחיו אפילו יום אחד מיותר.
מתברר, שאהבתו של עשו ליעקב אינה עקבית ולא מתקיימת לאורך זמן. גם נשיקתו של עשו ליעקב מתפרש ע"י חז"ל כאירוע נקודתי ורגעי "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" (רש"י לג, ד).
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)