ההתמודדות הפיזית עם הווייתו של העולם
לכל אחד משלושת האבות ישנה את ההתמודדות שלו עם הווייתו של העולם בעבודתו עם עצמו ובעבודתו למול המקום. יעקב יוצא לגלות בעל כורחו, חרף אחיו עשיו הקם עליו להורגו. היציאה הזו מבטלת את השגרתיות החסרת עצמיות והתעלות ומעבירה אותנו לספירה אחרת, אל מקום ומרחב בו התמצית האינדיווידואלית יכולה לבוא לידי ביטוי. היציאה מן המקום שבו הכול מונח לידך ככפית דבש למקום אשר הנך זקוק למציאת הדבש.
מתוך גלות זו יעקב מלמד אותנו יסוד חשוב שהתגלה בתקופה יותר מאוחרת בחסידות ביתר שאת – לנסות לחוש את הווייתו של הקב"ה בדברים הארציים ולהעלותם למעלה, לנסות לחיות את ההוויה התורנית – תכליתית בכל ישות ממשית ונפשית.
ניתן לראות שספר בראשית עוסק ברובו בפרשת חייו של יעקב אבינו, שבע פרשיות מספרות לנו על חייו שהיו רוויות בתחושות שאנו בני אדם חשים אותם ביתר שאת בחיי היום יום: סבל, כאב, אהבה, שנאה, קנאה, נקמה ועוד. רגשות אלה וחיים אלו מלמדים אותנו על המימד הארצי בו אנו חיים ועל המרחב הארצי בו את הממשות של עבודת האדם למול האל והעצמיות של עבודה זו, צריכים לבוא לידי ביטוי בם. האדם חי לפרקים בתבניות קבועות עמם הינו גדל ומתבגר: מסגרות של חינוך – גן, בית ספר, ישיבה, מסגרת משפחתית, מסגרת חברתית וכן הלאה. מתוך מסגרות אלה האדם במקום מסוים מאבד את החשיבה של היציאה החוצה וערעור הדברים הסטביליים. ערעור יסוד זה מוציא את האדם מן התבניות שמשקפות את חייו ומניע את האדם להתמודד מול המרחב האינסופי למול האמת הבלתי מתפשרת. ההתמודדות לעומת היציבות מעלה את המחשבות הרוחניות ומרוממת את הקושי הארצי והופכת אותו לשמיימי. התמודדות זו כרוכה בקושי רב ובסבל אך לבסוף האדם יכול להכיר את עצמו ואישיותו וכך יוכל לרומם עצמו בהתנהגותו ויחסו אל מול האחר ולהאדיר ולהעמיק מחשבתו
ויחסו בעבודתו למול הקב"ה.
(נשלח ע"י תומר)