פרשת "בשלח" – יציאת מצרים
אחד המושגים הידועים והעצמתיים ביותר ביהדות הוא "יציאת מצרים" ומתוך הרגל, חלק לא קטן מאיתנו טרם שאל את עצמו מדוע אין אנו משתמשים בביטוי "היציאה ממצרים", אלא שהמילה "תורה" היא מלשון הוראה, וגם מהאות החסרה כאן ניתן ללמוד ב"ה שאמנם היה קשה לבני ישראל לצאת ממצרים, אך קשה אף יותר היה להם להוציא את מצרים מתוכם, את כל האמונות הזרות, המנהגים הרעים, ההרגלים השליליים, תחושת העבדות, רגשי הנתיתות, החרדות והפחדים, או במילים אחרות, היה קשה לנו להוציא את מצרים מתוכנו ובמובנים מסוימים אפילו עד היום.
שי גולדי חברי כאח לי לימד אותי משפט חשוב מאוד, "כשאתה מפסיד, אל תפסיד את הלקח", והרי כל נשמות ישראל קשורות זו בזו בכל הזמנים, המקומות והמצבים, ובזכות התורה הקדושה ניתן לחוש כיצד אבות אבותינו העניקו לנו דרך יציאת מצרים מתנה אדירה לחיים, שמתבטאת במסר מהותי ומשימת תיקון שעלינו לקחת לתשומת לבנו ולהסיר את כל הדברים הטמאים שהצליחו לחדור אלינו החל מגלות מצרים ועד לגלות הנוכחית שעם ישראל נמצא בה ברמת הכלל, ושכל אחד ואחת מאיתנו נמצאים בה ברמת הפרט בעיקר מהבחינה התודעתית, בדרך בה אנו קולטים את המציאות ותופסים את העולם בו אנו חיים, ומכאן שכל צעד ולו הקטן ביותר שמרחיק אותנו מהשקר ומהטומאה ומקרב אותנו לאמת, לטהרה ולקדושה מהווה צעד ענק בדרך לגאולה, הן הכללית והן זו הפרטית להן כולנו מייחלים מזה זמן רב.
מהאות הראשונה והאחרונה של "יציאת מצרים" מתקבלת בסיכול אותיות המילה "תמים", לרמוז לנו על אחת הדרכים שיביאו אותנו לגאולה השלמה בעה"י, שנאמר "תמים תהיה עם ד' אלקיך" (דברים יח יג), וכמו שיש דרכים רבות להבנת הפסוק כך גם יש לא מעט דרכים להגיע לגאולה, כמו לכל מקום אחר, דרכים קצרות וחכמות מחד ומאידך דרכים ארוכות ועקלקלות, כשרק דרך עבודת ד' בכלל ותלמוד תורה, תפילה, קיום מצוות ומעשים טובים בפרט יכול הוא האדם להיות בטוח שהוא נמצא בנתיב המהיר והבטוח שמוביל לעבר הגאולה השלמה, ובתוך כך עושה את התפקיד שלשמו הגיע לעולם על הצד הטוב ביותר, מתקן את חטאי העבר שלו ושל אבות אבותיו עד לאדם הראשון, מקדש את עצמו, מגדיל את ההשגחה הפרטית עליו, עושה את הבחירה המעולה והמפוארת ביותר מבין כל אינספור האפשרויות המגוונות שעולמנו מציע, זוכה להתענג על ד' ועל זיו שכינתו, ובמקביל עושה נחת רוח ליוצרו ומוריד מהצער שמכביד על השכינה הקדושה ונגרם בין היתר מכל דבר שמרחיק בינינו לבין אבינו מלכנו, הקב"ה.
גם לפסוק: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט, יד) יש קשר ישיר לענייננו, מאחר ובסיכול אותיות נוסף ניתן לקבל גם את המילה "ממית", וגם היא עוזרת לנו להבין מהי אחת הדרכים החשובות אם לא החשובה שבהן שיכולות לקרב אותנו לגאולה, שהרי אדם הרוצה לזכות בכתרה של תורה צריך להמית עצמו עליה, שנאמר: "ותלמוד תורה כנגד כלם" (פאה א א).
כשאדם שומע, לא עלינו, על מות אדם קרוב, עוזב הוא הכל והולך ללוותו ולחלוק לו כבוד בכל זמן, מקום ומצב, אם הוא באמת יקר לו ומחובר אליו, וכך גם צריכה להיות ההתייחסות שלנו למצוה החשובה מכולן שמקרבת אותנו הכי קרוב למי שאמר והיה העולם מבחינת רמת החשיבות וסדר העדיפויות שאנו צריכים להעניק לה.
כמו שלפחות כמה עשרות אנשים מלווים כל אדם שהולך לעולמו בגיל 120 ב"ה, כך גם התורה צריכה ללוות אותנו בכל זמן ומקום, וצריכה להיות הבחירה המועדפת עלינו בכל משבצת פנויה אליה ניתן להזרים את התוכן האלוקי והחכמה ברמה הגבוהה ביותר שקיימת בעולם כולו, שמאירים לנו את הנשמה ובכך גם את כל הבריאה.
מה יעשה אדם לו יתאפשר לו לקום לתחיה למשך שעה אחת? שהרי לא יאבד זמן יקר, יברר היכן נמצא בית המדרש הקרוב ביותר וירוץ אליו בכל כוחו ללמוד תורה, להתפלל ולעשות מצוות, כשזאת גם הצורה בה עלינו להתייחס ללימוד התורה ועשיית כל דבר שמהווה את רצון ד' יתברך, אמנם לא בלחץ חלילה אלא מתוך אהבה, יראה, עונג, שמחה, ותחושת רוממות שזכינו להיות חלק מיושבי בית ד' יתברך, שנאמר "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" (תהלים פד, ה).
לגאולה ניתן להוסיף גם את בית המקדש שגם לבניינו אנו מצפים בכמיהה, מאחר ובניקוד שונה המילה "תמים" מקשרת אותנו ל"ארים ותמים" ודרכם גם לבית המקדש שם היה הכהן הגדול מקבל מהקב"ה תשובות לשאלות דרכם.
שנזכה לגאולה השלמה, לביאת המשיח ולבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אכי"ר.
(נשלח ע"י ברוך עינב)