מסירות נפש
מראש, המלחמה שניהל אברהם נגד ארבעת המלכים היתה חסרת סיכוי לנצח, שהרי אותם ארבעת המלכים [מלך שנער, אלסר, עילם, וגויים] למרות היותם 'מעטים' הצליחו לנצח את חמשת המלכים [מלך סדום,עמורה, אדמה, צביים, ובלע]. ניצחון זה העיד על גבורתם הכבירה ועוצמתם האיכותית כפירוש רש"י: "ארבעה מלכים – ואף על פי כן ניצחו המועטים להודיעך שגיבורים היו ואף על פי כן לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם" וכנגד עוצמה שכזו נדרש כעת אברהם להלחם בשביל הצלת בן אחיו.
מספר הלוחמים שלקח עימו אברהם – 318 לוחמים או לפי חז"ל 1 לוחם ["רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מנין גימטרייה של שמו"]- ממחיש עד כמה מלחמה זו היתה מלחמת המעטים מול הרבים לפי חז"ל לא רק שצבאו של אברהם היה קטן בכמות וגם מבחינת הכשרה צבאית המצב לא היה מזהיר – אליעזר לא קיבל מעולם הכשרה צבאית [רש"י: "חניכיו – חניכו כתיב "זה אליעזר שחנכו למצות"], בניגוד לפירוש האבן עזרא שפירש "חניכיו – שחנכם פעמים רבות במלחמה".
הכוחות האדירים שהתגלו באברהם ובמחנהו לא היו כוחות פיזיים רגילים, שהרי בדרך הטבע איך יתכן שאדם פרטי עם קומץ אנשים ינצח 4 צבאות חזקים ומיומנים.
העוצמה של אברהם בעצם היתה עוצמה אלוה-ית שזרמה בעורקיו ובעורקי חניכיו. אברהם זכה לגבורה אלוה-ית מתוך ביטול מוחלט לרצון ה' ונאמנות לרצונו. אברהם ראה במלחמה זו מלחמת מצוה – הצלת בן אחיו, וכשליח מצוה הנאמן לרבו יצא להילחם. היות שעוצמתו של אברהם היתה עוצמה רוחנית מתוך תודעה של מסירות נפש והתחברות למקור החיים הנצחיים, כשהגיע אברהם לדן, מקום עם מטען רוחני שלילי עוצמתו פסקה לפתע פתאום, כדברי חז"ל "עד דן – שם תשש כוחו שראה שעתידים בניו להעמיד שם עגל".
האם לוט היה אישיות מיוחדת שהיה ראוי שאברהם ימסור את נפשו עליה?
לוט שנפרד ממנו ובחר בדרך חיים שונה והפוכה לחלוטין ממה שינק בבית אברהם [לוט בחר בארץ סדום, שטופה בתאוות, ליהנות ממחמדיה]. מסירות נפש נדרשת גם כלפי "אח סורר" שבחר להתנתק מקדמונו של עולם ["ויסעו מקדם"]. אברהם חש בעומק לבו, שעל אף התנהגותו המאכזבת והמבישה של לוט, עדיין לוט אחיו ויש לפעול להצלתו. "וישמע אברם כי נשבה אחיו" השמיעה-ההבנה הפנימית שלוט נותר כ'אחיו' הניעה את אברהם לצאת מגדרו למענו.
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)