סדנת החינוך של תיבת נח
בדור המבול, בני האדם השחיתו כ"כ את דרכם,שהאווירה השלילית חלחלה והשפיעה אף על החיות, וגרמה להם לחרוג מטבעם – "וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית פרק ו), והסביר רש"י כל בשר – אפילו בהמה חיה ועוף נזקקים לשאינם מינן.
האם האדם משפיע על החיות? בפרשת בראשית האדם קיבל תפקיד מהותי למשול ולשלוט בעולם החי "ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ" (בראשית א, כח), ולכן כשם שעיוותי המנהיג מחלחלים למונהגים הכפופים לו [כמאמר הפסוק "מושל מקשיב על דבר שקר – כל משרתיו רשעים" (משלי כט, י"ב), כאשר המושל מקשיב דבר שקר ומקבל דברי שקר אז כל משרתיו מתהפכים לרשעים (מצודת דוד), כך גם מעשי האדם משפיעים על עיצוב התנהגותם של שאר הברואים. "הכול הולך אחר הראש" האדם הינו הראש והמנהיג של כל שאר חלקי הבריאה, והתנהגותו של האדם משפיעה גם עליהם.
כיצד נגדיר אדם מושחת? נעיין בתיאורו של ה"משך חכמה": "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, ונשחת תכונת בעלי חיים לגמרי, וטבעם היה לאהוב הרע והחמס". השחתה מוסרית פירושה שאדם [או בהמה] אינו חוטא באופן נקודתי, זמני, כנפילה חד פעמית אקראית, אלא הוא כבר התרגל לעשות רע עד שההרגל נהפך להיות לטבע שני שלו, ואותו מושחת כבר אוהב לעשות רע ואינו מרגיש כל בעיה מצפונית- מוסרית לעשות רע.
לשם מה נח הצטווה להכניס את החיות לתיבה? האם הסיבה היא טכנית לגמרי – על מנת לאפשר קיום מחודש של העולם לאחר סיום המבול? ה"משך חכמה" מפתיע בפירושו, וטוען שהכנסת החיות לתיבה הינה חלק מתהליך חינוכי ["חממה חינוכית" – מכאן שצריך לגדל ילד ב"חממה רוחנית"] ארוך וממושך, שמטרתו לשנות את טבעם של החיות, או ליתר דיוק להשיב את החיות לטבעם המקורי, כפי שהיה בטרם האנושות כולה חטאה בחטא של עריות וגזל.
במשך 12 חודשים החיות היו אסורות בתשמיש [כפי שנח ואשתו ובניו ונשותיהם היו אסורים בתשמיש], על מנת להקהות ולהחליש את ה"טבע שני" הקלוקל שרכשו החיות בעקבות האווירה הרוחנית הירודה שיצרו בני-האדם במעשיהם המושחתים, וליצור מצב שבו הטבע הראשוני-מקורי שלהם יחזור לשלוט בהתנהגותם, ויפסיקו את ההרגל להזדקק לשאינם מינן .
התהליך החינוכי של החיות כלל התערבות בתאוות האכילה של החיות – במקום לטרוף אוכל בשדה הפתוח החיות נאלצו לקבל מנת אוכל מצומצמת כפי שהחליט נח [ר' צדוק הכהן מלובלין מחדש, שישנו קשר מובהק בין תאוות האכילה לתאוות העריות לכן מסכת סוטה העוסקת בתיקון חטא הברית סמוכה למסכת נזיר העוסקת בתאוות אכילה ושתיית היין. קשר זה ניכר גם כאן – החיות שחטאו בתחום של עריות צריכים לעבור סדנה חינוכית גם בתחום האוכל].
ואכן הטיפול החינוכי שחוו החיות בתוך התיבה הסגורה הצליח, כפי שמציין הפסוק "כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחותיהם יצאו מן התיבה" (בראשית ח, יט). החיות שיצאו מהתיבה הקפידו לצאת במסגרת משפחתית ולא התערבו ביניהם. בשונה מפירושו של רש"י, שפסוק זה מתאר "תנאי" שהקב"ה עשה עם אותם חיות; יציאתם מהתיבה מותנית בכך שהם ידבקו במינן ולא יחרגו מטבעם הבסיסי-הטהור, ה"משך חכמה" רואה בפסוק זה תיאור עובדה, שהחיות אכן הקפידו על "טהרת המשפחה" וזאת לאחר החינוך המסור שקיבלו מנח בעת שהותם בתיבה.
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)