החושך קדם לאור
"בראשית ברא אלה-ים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום… ויאמר אלה-ים יהי אור… וירא אלה-ים את האור כי טוב, ויבדל אלה-ים בין האור ובין החשך, ויקרא אלה-ים לאור יום ולחשך קרא לילה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".
בנקודת הפתיחה ובמצב הנתון שורר בעולם חושך ותהו ובהו. הקב"ה ביום הראשון לבריאת העולם משנה את נקודת הפתיחה בתהליך המורכב משלשה חלקים: א. בורא אור. ב. יוצר הבדלה בין האור ובין החושך, האור יאיר ביום והחושך יתקייםבלילה. ג. מקדים את החושך והערב לאור וליום.היממה תתחיל מהלילה ותמשיך בשעות היום.
הגמרא במסכת שבת דף ע"ז, מחדדת את השלב השלישי באומרה "ברישא חשוכא והדר נהורא" [בהתחלה חושך ולאחר מכן אור] . העיקרון הזה אינו שייך רק לגבי הממד הפיסיקאלי אלא גם לממד רוחני פנימי הנוגע לעבודת ה' של כל יהודי ויהודי.
לפי פירוש, האור מסמל את בריאת והשגת הדבר אותו חפץ, והחושך מסמל את המניעות והעיכובים הנקרים בדרך אל השגת חפצו. התורה משתמשת בשורש ח.ש.ך לא רק במובן הפיזיקאלי אלא גם במשמעות של מניעות, כמו למשל בפסוק "חושך שבטו – שונא בנו" אב המונע מוסר ותוכחה קשה מבנו אינו אוהב באמת את בנו, כיון שאינו משתמש במידת הדין לצורך חינוכו ותיקונו.
המושג 'אור' בהיבט הכללי שלו מבטא כל דבר חדש שנברא ונוצר – על כן הבריאה הראשונה היתה בריאת האור; הבריאה החשובה ביותר הינה האור. עיכובים רבים מפריעים לאדם בנקודת החיבור של ה"בכוח" וה"בפועל". לכל אחד מאיתנו ישנם רצונות ושאיפות פנימיות רבות, אך משום מה כשאנו רוצים לממש אותם בעולם המעשי אנו נתקלים בקשיים רבים שעוצרים ובולמים את שאיפותינו. אחד העיכובים המרכזיים שיושב על הצינור המקשר את המחשבה והמעשה הינו העצלות. העצלות גם אם יש לאדם רצון עז ללמוד תורה בהתמדה ובמסירות הוא יאלץ להתמודד עם מידת העצלות שבו שתנסה לגרום לו להישאר פסיבי כמה שיותר,להרבות בשעות שינה, ולחפש עיסוקים אחרים שיסיחו את דעתו ממגמת לימודו.
הקשיים שמערימה העצלות מהווים אבן-בוחן עד כמה באמת הוא רוצה ללמוד תורה. אילו לימוד התורה היה דבר קל שלא דורש עמל ויגיעה [ויתור על מאכלים מפנקים ועל שעות שינה] הלומד לא היה צריך לגייס מתוכו רצון חזק ויציב להגות בתורה, וממילא הקשר שלו לתורה היה רופף ועראי. בזכות הקשיים ומניעות הכרוכות בלימוד התורה הלומד צריך לגייס מתוכו אנרגיות של רצון ומוטיבציה כבירים יותר בשביל להתקשר ולהידבק בתורה. נמצא שהקשיים והמניעות בדרך אל השגת האור [ואין אור אלא תורה, כדברי הפסוק "כי נר מצוה ותורה אור"] מקדמות את המתגבר עליהם למצב רוחני גבוה ומרומם יותר מאשר אדם שלא התנסהבאותם קשיים ועיכובים.
"כל ההתחלות קשות" כל התחלה הינה בריאה בזעיר אנפין; התחלת עבודה חדשה, התחלת שנת לימודים, התחלת שנה חדשה מהווה מעין בריאה ועל כן רגע לפני הגעת האור מתעצם החושך ומנסה לעצור את הגעת האור. לכן עיקר הקושי שמציבה העצלות היא בהשכמה בבוקר; בהתחלה של יום חדש. המעבר החד בין שינה פסיבית נטולת המעש לקימה פעילה קשה ביותר, וכדי להצליח בה יש לגייס את מידת הזריזות "וישכם אברהם בבוקר".
היות ש"כל ההתחלות קשות", צריך לאזור כוחות רצון רבים דווקא בנקודת ההתחלה. לכן הקב"ה ברא את ראשיתו והתחלתו של העולם במידת הדין -"בראשית ברא אלה-ים", וכידוע שם אלה-ים רומז למידת הדין [כדברי רש"י במקום]. אחד הכינויים של מידת הדין הינו מידת הגבורה אי אפשר לברוא שום דבר אם לא מקבלים החלטה להתגבר על כל הקשיים שיעמדו בפנינו על מנת להצליח בסופו של דבר למשש את רצונותינו.
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)