"ולא נתן ה' לכם לב לדעת..- ותן בלבנו בינה.." – התפילה לרצון
לאחר דברי תוכחה קשים ביותר שאומר משה לישראל, מזכיר משה לישראל ש:"..אתם ראיתם את כל עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים, לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו; המסות הגדולות אשר ראו עיניך, האותות והמופתים הגדולים ההם". ועם זאת, "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה; ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר.."[כ"ט, א-ד].
מה טיבה של טענת משה כי ה' לא נתן לישראל לב לדעת, עיניים לראות ואוזנים לשמוע? האין בטענה זו משום פטור/הצדקה למריו של דור דעה שראה ניסים גלויים ורבים לנגד עיניו? לדעת רש"י לא מדובר ביכולת החושית-פיזית להיות עד ראייה או עד שמיעה לניסים הגלויים, אלא במסוגלות "להכיר את חסדי ה' ולהדבק בו". ואילו האברבנאל סבר שאין כאן טענה של משה, אלא תשובת משה לטענת ישראל "שלא יאמרו, שלא הועילה להם ההשגה החושית המופלאת ההיא, לפי שהם [ישראל] חסרי הדעת ובלתי שלמי היצירה במושכלות..". ועל כך משיב להם משה בתמיהה: "וכי לא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע, שהם שני החושים היותר דקים?..". ה' – עפ"י נתן האברבנאל – נתן לישראל את כל הכלים – לב לדעת, חוש ראייה וחוש שמיעה מפותחים – שבאמצעותם יכלו להכיר בחסדי ה', ולהדבק בו, ולמרות זאת זה לא הושג "מרוב מריכם" [ספורנו].
במילים אחרות, ה' נתן את כל הכלים הנכונים לישראל להגיע למסקנות ולתובנות הנכונות שאליהם היה להגיע מהניסים הגלויים שנעשו להם במצרים ולאורך כל שנות הנדודים הארוכות במדבר "למען תדעו כי אני ה' אלוהיכם". לדעת תרגום יונתן בן עוזיאל טענת משה בפסוק הנ"ל היתה לגבי השימוש הלא נכון ואף הפסול שנעשה בכלים היעילים שנתנו לישראל למטרת ההכרה בה' ובחסדיו. ה' נתן לישראל לב לדעת את תורתו ולא לשכחה, עינים לראות נכוחה ואוזניים לשמוע ולציית, ובכל הכלים הללו השתמשו ישראל בכיוון ההפוך והפסול.
התלמוד במסכת עבודה זרה [ה, ע"ב] – מקשר את ענין העדר לב לדעת, לאמור בפסוק שלאחריו: "ואולך אתכם ארבעים שנה.." – כך: "משה רבנו רמז להם לישראל לאחר ארבעים שנה שהם כפויי טובה, שנאמר ואולך אתכם ארבעים שנה וכתיב ולא נתן ה' לכם לב לדעת. אמר רבה: שמע מינה לא קאי אינש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין" [אדם לא עומד על דעת רבו עד ארבעים שנים]. ארבעים שנה – למעלה משנות דור – אדם צריך כדי להבין את עומק דברי רבו. ופירש רבנו חננאל שאדם צריך ללמוד מרבו עד גיל ארבעים לפחות, כי רק מגיל זה ואילך יכול האדם לעמוד באמת על עומק דעת רבו. ואלו דברים משלימים לדברי המשנה במסכת אבות: בן ארבעים לבינה.
האם להבין / לדעת שכלית צריך לב? האם מקום הבינה והחכמה הוא בלב? לדעת בעל הטעם ודעת הזכיר משה כאן את הלב "משום שלא יזכה האדם להבנת דברי תורה והשגת חכמתו יתברך אלא בשיגביר בלבו הרצון והחשק ללמוד ולהבין דבר ה'. ורצון זה משכנו בלב הוא. וזה שאמר משה כי עדיין לא נתן [ה'] להם הרצון הראוי להוסיף דעת בתורה, שבלא רצון לא תועיל החכמה והשכל. וכן אומרים אנו בברכת אהבה רבה [בשחרית] 'ותן בלבנו להבין, להשכיל לשמוע ללמוד וללמד' ומתפללים אנו שנזכה לסייעתא דשמיא, לפתוח לבנו לחשק התורה, שבזה נזכה להבין ולהשכיל..". לא די שיינתנו לנו היכולת להבין, לא די בכלים ובמסוגלות להשכיל, ולהחכים, לא מספיק עיניים לראות ואוזניים לשמוע, אלא יש הכרח בקיומו של רצון לעשות בכל אלה שימוש משכיל, וגם קיומו של רצון זה אינו מובן מאליו, אלא יש לבקשו מה' יתברך.
(נשלח ע"י יואב מיליס)