אמירת 'מה טובו אהליך' תפילת שחרית
המנהג כפי שנדפס בסידורים, לומר בבוקר מיד עם הכניסה לבית הכנסת, את הפסוק 'מה טובו אהליך יעקב'. ומנהג זה, מקורו בקדמונים והובא בסידור רב עמרם גאון ובמחזור ויטרי.
אך המהרש"ל פקפק באמירת פסוק זה, וכך כתב (שו"ת מהרש"ל סי' ס"ד): "ובבוקר כשאני בא לביהכ"נ מתחיל אני בפסוק 'ואני ברוב חסדך וכו' ומדלג הפסוק הראשון מה טובו אהליך יעקב, שאמרו בלעם ואף הוא אמרו לקללה כדאיתא בפרק חלק". והביאו ה'אליה-רבה' או"ח סימן מ"ו.
ובפירוש 'עיון תפלה' לסידור אוצר-התפלות, הקשה על דברי המהרש"ל,הסובר שאין להזכיר בתפילה פסוקים מ'ברכתו' של בלעם, שהרי בברכת מלכויות בר"ה, אנו מזכירים את הפסוק 'לא הביט און ביעקב .. ותרועת מלך בו' והוא גם כן מדברי בלעם. וכן בגמרא ברכות (י"ב ע"ב) מובא שבקשו חכמים לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע מפני שכתוב בה את הפסוק 'כרע שכב כארי וכו' המרמז על ענייני קריאת שמע, הרי שוב אנו רואים שאין קפידא להזכיר מדברי בלעם הגם שכוונתו היתה לקללה. ועיין בזה בישועות יעקב סימן מ"ו ס"ק א'.
והנה בגמ' בסנהדרין (ק"ה ע"ב) איתא "אמר רבי יוחנן מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו וכו' בקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – מה טובו אהליך יעקב וכו'". וקצת תמוה, מדוע התחיל רבי יוחנן לפרש את מחשבות בלעם רק מהפסוק 'מה טובו' הנמצא בפרשה שלנו לקראת סוף הקללות, ומדוע לא באר לנו רבי יוחנן את מזימותיו הרעות של בלעם כבר מן הפסוק הראשון.
אכן מעיון בפרשה נראה דלא קשה כלל, שהרי שלש פעמים עמד בלעם וברך את ישראל, ומבואר בפסוקים שבשתי הפעמים הראשונות שם ה' דבר בפי בלעם, ורק בפעם השלישית ראה בלעם שטוב בעיני ה' לברך את ישראל, ולכן לא הלך אל המדבר לקראת נחשים אלא ברכם מעצמו.
ובזה נתרץ את דברי הגמ' שלא הסבירה לנו את כוונתו הרעה של בלעם כבר מן הפסוקים הראשונים שבפרשה, כי הפסוקים שבברכות הראשונות היו דברי ה' שנתנו בפי בלעם, ולא השתתפו מחשבותיו של בלעם בדברים אלו כלל. אבל בפסוקי ה'ברכה' השלישית המתחילים ב'מה טובו', שהם הברכות אשר נוצרו מפרי מחשבתו של בלעם, על אלו פירש רבי יוחנן שמחשבתו היתה דוקא לקללה, והקב"ה הפך את הדברים בפיו מקללה לברכה.
ובכך אפשר לבאר את דברי המהרש"ל, דהמהרש"ל הקפיד דוקא על הפסוק 'מה טובו' שהוא מדברי בלעם עצמו, אבל בפסוק 'לא הביט און ביעקב וכו', שנאמר ע"י בלעם בפעם השניה, אין קפידא כלל, שאין בו את דברי בלעם אלא דבר ה' אשר ניתן בפי בלעם.
אך עדיין קשה, מדברי הגמ' בברכות, שבקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש מפני שכתוב בה 'כרע שכב כארי וכו' ופסוק זה מופיע בברכה השלישית, שכפי שנתבאר אלו הם דברי בלעם, ושוב יהיה קשה מכאן על המהרש"ל, שרואים שאין קפידא להזכיר בתפלה את דברי בלעם עצמו.
אמנם ב"ה מצאתי במהרש"א שם שכתב דטעות סופר היא בגמ', דפסוק זה אינו נדרש על ענייני ק"ש כלל, וכוונת הגמ' לפסוק 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא וכו', שכפי המבואר במדרש (וכן הובא ברש"י על הפרשה), נדרש פסוק זה על אמירת קריאת שמע, ואותו סברו חכמים לקבוע באמירה בכל יום. ופסוק זה המתחיל ב'הן עם כלביא יקום' הוא בברכה השניה שהיא מדברי ה', ובזה סבר המהרש"ל דאין קפידא לאומרו, ואתי שפיר דברי המהרש"ל.