מדוע ספירת העומר היא "לכם"?
פרשת השבוע עוסקת בספירת העומר, המצוה בה אנו עוסקים בימים אלו. הרמב"ן מסביר מהו הדגש שהספירה היא "לכם", וכי לא היה די לומר וספרתם ממחרת השבת? ומשיב שתהא ספירה לכל אחד ואחד, שימנה בפיו ויזכיר חשבונו. דהיינו שזה אינו מצוות הכלל המוטלת על בית הדין הגדול וכדו', אלא מצווה המחייבת כל אדם ואדם לספור את ספירת העומר.
הסבר נוסף יש בשמו של כ"ק האדמו"ר מפינסק קרלין זצ"ל עפ"י משל לסוחר יעיל שהיה ממהר לחשב וממהר לעשות. את סחורתו קנה ברחבי הערים והעיירות, כשהוא מפתח שיטה של רכישת סחורות זולות במקום אחד וניודם למקומות בהם הדרישה להם מאמירה את המחיר.
כך קיבץ הסוחר את מעותיו ועלה בידו לפרנס את ביתו ואת ילדיו בהרחבה. יום אחד כשכיתת את רגליו בערים ועיירות פגש בו אחד החלמאים, והוא נדהם לראות עד כמה הוא מתאמץ. עקב אחר פעולותיו ולא יכול היה לכלוא את תדהמתו. "למה אתה כל כך מתייגע?" הסוחר אפילו לא הבין את קושייתו. "וכי איך אפשר אחרת"?? התפלא. "ראה! קודם כל רוכש אתה סחורה, ומוציא ממונך עליה. ואחר כך עד שאתה מצליח להתפטר מן הסטוק- שוב צריך אתה לעמול רבות. מי יודע אם אינך מפסיד בכל המהלך הזה!!" קבע ברוב סמכותיות. הסוחר גיחך. הוא היה בטוח שהחלמאי חמד לו לצון. "הכל מחושב!" ענה לו. הוא הוציא את פנקס החשבונות עב הכרס, והראה לחלמאי בנינוחות: "ראה, כאן רושם אני את כל סעיף הוצאותי. אשר כולל את כל החשבונות של מה שהוזלתי מכספי. כולל הוצאות, נסיעות ואש"ל.
וכאן, המשיך והחווה בידו על הטור הבא- רושם אני ומסכם את כל הרווחים המסתכמים ועולים מן המכירות. בשורה התחתונה הבהיר- אני מותח קו ומסכם את כל המספרים ומוודא שאכן יש לי רווח הגיוני.
"השורה האחרונה היא הקובעת?!" התפעל החלמאי מן התיחכום. "אכן! השיבו הסוחר. כפי שעונים על דברים הברורים מאליהם. "אם כך עצה נפלאה בשבילך. וכידיד הקרוב אלי אתן לך אותה חינם: קח את המחברת וכתוב בה את השורה התחתונה. רשום שם רווחים כאוות נפשך וחסל סדר טלטולים ומאמצים ועבודה מיוזעת כדי להביא טרף לביתך…"
על פי משל זה ביאר האדמו"ר את ימי ספירת העומר, אם נבטל את כל היגיעות הנדרשות, ואת כל המאמצים אשר בונים את נפש היהודי ונסתפק רק באמירת ספירת העומר- נדמים הדברים כפי עצתו של החלמאי. לומר רק את השורה האחרונה- ובזה לדמיין כי הבאנו סחורה וסיפקנו אותה כדבעי ואפילו עשינו רווחים…
בימים מיוחדים אלו עלינו להתעלות בעבודה. לנצל את היגיעה ואת הרווחים העולים ממנה כך שהם ירכיבו את הסיכום המופלא ואת השורה המיוחלת. וספרתם לכם-דהיינו שתפנימו את הספירה פנימה אצלכם עד כי נגיע למצב של "והקרבתם מנחה חדשה לה'".המנחה- צריכה להיות חדשה. לא באותה מדרגה שבה נתייצבנו קודם נעמוד בה עכשיו חלילה. אלא צריך להביא סחורה חדשה, עמל חדש , השגים נוספים. התקרבות מיוחדת אשר זכינו לה ביגיעת הימים הללו.
בספר דברים (ט"ז, ז') מובאת מצוות ספירת העומר פעם נוספת ושם נאמר: "שבעה שבועות תספור לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות", מדוע נקטה התורה בלשון זו: מהחל חרמש בקמה ולא כמו בפרשתינו "ממחרת השבת", או בפירוש על התאריך של ט"ז לחודש ניסן?
גם כאן רצתה התורה להסב את תשומת ליבנו למהות ותוכן המצוה, כמו שאיכר זורע את שדהו חורש ומשקה, מנכש ומדשן, ויודע שכל אלו אינם אלא שלבים להגיע לתוצאה המיוחלת של צמיחת התבואה ולאחריה הקצירה, כמו שנאמר בתהילים: הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו. כך צריך האדם לדעת שלא די באמירת ספירת העומר, אלא עליו לבנות את השלבים, לטרוח ולעבוד עד שיעפיל ויגיע לשלימות יום החמישים. כי ספירת העומר אינה אמירת שורה, אלא תכליתה לטהר ולהתקדש בקדושה של מעלה, לתקן את נפשותינו, רוחותינו ונשמותינו מכל סיג ופגם, ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות.
(מתוך אתר הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל)