הנקודה הפנימית – "רציתי לרצות להיות טוב"
"הרצון להיות טוב זהו רוח גן עדן אלוקים, המנשב בנשמה" (הראי"ה קוק זצ"ל)
כששאלו את הרב חנן פורת זצ"ל לפני פטירתו: איך אתה רוצה שיזכרו אותך?
הוא ציטט מתוך סיפור חסידי, וענה:לא הייתי אומר שאני רוצה שיזכרו אותי כאדם צדיק או קדוש, כי לא הייתי כזה. גם לא הייתי רוצה שיזכרו אותי כאדם טוב, כי אני יודע על כמה דברים שהיו אצלי לא טובים.
אם תוכלו לזכור אותי במשהו, תזכרו אותי בדבר אחד – שרציתי להיות טוב. ועל זה אני יכול לומר בלב שלם – שרציתי להיות טוב.
חשבתי על הדברים של הרב חנן, ואמרתי להוסיף על דבריו כך: במדרגה שלי לעומת איש האמונים הרב חנן זצ"ל, לא הייתי רוצה שיזכרו אותי כאדם שרצה להיות טוב, כי אני יודע על עצמי שלפעמים רציתי להיות רע, וכן נאמר בפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח,כא).
אז לכן אני אומר, שאם תוכלו לזכור אותי במשהו, תזכרו אותי בדבר אחד – שאני רציתי לרצות להיות טוב.
למה אני מתכוון?
כלומר שבעומק הפנימי, יש לי ולכל יהודי נקודה מסוימת גנוזה וחבויה שנקראת "קוסטא דחיותא", שהיא נקודת פתיחה בעבודת ד' בבחינת "רעוא דרעוין" (הרצון שברצונות), שהיא שורש כל הרצונות לכיסופים לטוב ולקדושה, והיא לעולם לא נפגמת ולא יגע בה שום שמץ ודופי.
וכן ע"פ בעל התניא: "הרצון – שורשו בספירת הכתר, בשורש הווייתנו". ולכן על זה אני יכול לומר בלב שלם: "רציתי לרצות להיות טוב".
(נשלח ע"י רובי ונטרויב robivin@walla.co.il)