הקמת המשכן ע"י משה
לאחר שנשלמה בנייתם של כל חלקי המשכן הובאו החלקים השונים אל משה (ל"ט, לג) והוא חיבר אותם והקים את המשכן (מ', יח). ומסביר רש"י (ל"ט, לג): שלא היו יכולים להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקב"ה ברמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזוקפן ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב"ה: איך אפשר הקמתו ע"י אדם? א"ל: עסוק אתה בידך. נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנא' "הוקם המשכן" – הוקם מאליו.
במדרש מובאים הדברים בצורה קצת שונה (נ"ב,ד): ואת עלית על כולנה למה שעשו את המשכן ולא היו יודעים ליישבו, מה עשה, נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים – הרי קרשים, הרי בריחין. כיוון שראה משה אותם מיד שרה עליו רוח הקדש והקימו.
בין עושי המשכן היו אנשים מקצועיים מאד בתחום חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן? (ל"ח,כג), וכן: "מלא אותם חכמת לב… כל מלאכה וחשבי מחשבות" (ל"ח,לה). כל אחד ידע היטב לעשות את תפקידו אך איש מהם לא ידע לחבר את כל החלקים למשכן אחד.
עודף המקצועיות שלהם בתחומם היתה להם לרועץ – הם לא ידעו מאומה מעבר לתחומם ולכן לא הצליחו לראות את התמונה הכוללת ולהקים את המשכן. רק משה היה בעל חזון ומעוף וידע לראות את התמונה המלאה ולהבין איך משתלבים החלקים זה בזה.
כל זה לדעת המדרש. אך לדעת רש"י הבעיה היתה אחרת – הקרשים היו כבדים מדי, וגם משה לא הצליח להרימם. הוא עשה את מה שהוא יכול היה לעשות, והשאר נעשה מאליו. מדוע לא יכול אדם אחר להעמיד פנים שהוא מקים, והמשכן היה מוקם מאליו? – מרש"י משמע שהסיבה לכך היא שמשה לא עשה שום מלאכה במשכן.
אך אפשר להסביר זאת אחרת. משה היה היחיד שיכל לנסות להעמיד את הקרשים, להשקיע את מיטב כוחותיו ולעשות מה שביכולתו עד הנקודה שבה יכולתו מגעת, ומנקודה זו הקב"ה עושה את העבודה. כאן ייחודו של משה אינו נוגע לראיית התמונה הכוללת או לחזון ושאר רוח, אלא ליכולת ההשקעה בנושא אחד. משה לא התייאש, הוא ניסה להקים והקב"ה סייע בידו.
ממשכן של קרשים ובריחים אפשר ללמוד גם על משכן של נפש ורוח: שתי התכונות של משה נחוצות כדי לבנות כראוי משכן רוחני. אדם חייב לבנות לעצמו אישיות כוללת – לא להתרכז בפן אחד של לימוד אלא בפנים רבים, ולא להתרכז בלימוד בלבד אלא במערך המלא של תורה, יראת שמים ומידות. לבנות אישיות שלמה עם שילוב של לימוד, השקפה ומעשה. לא ללמוד מהתרבות הכללית הנוטה לעודד רכישת מיומנות ומקצועיות בנושא ספציפי, על חשבון תשומת לב לנושאים אחרים. אדם צריך להיות איש אשכולות, להעניק תשומת לב לכל התחומים.
מצד שני, אדם צריך לדעת שבניה כזו דורשת השקעה ומאמץ. אסור לאדם לחשוב שזה יבוא מעצמו ומאידך אסור לו להתייאש. אדם חייב לעשות את כל מה שהוא יכול ומכאן והלאה יעזור לו הקב"ה: '"וממדבר מתנה" – אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשים בו, תורה ניתנת לו במתנה"' (עירובין נד).
(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. השיחה נאמרה בסעודה שלישית של שבת קודש פרשת פקודי התשנ"ה, וסוכמה ע"י מתן גלידאי. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://etzion.org.il/vbm)