"אדם לעמל יולד"
1. "אדם לעמל יולד"
אדם לעמל יולד.
ואותיות :
"עמל" = "עולם" או "מעל".
שאם אין האדם עמל בעולמו,סופו שמועל בכל עולמו.
שהרי גם נחשב הוא כמתחמק מאותה הברכה:
בזיעת אפך תאכל לחם
וכן הוא אומר בתהילים:
"יצא אדם לפועלו עדי ערב.
והנה על אף האמור .
פירוש אחד לא נכון של כתוב כל שהוא ,
עשה בנו למעשה שמות ובלבל עלינו את כל היוצרות
טשטש בעבורינו את כל הוויה ההיסטורית הנכונה
ואנו מכוונים לאותו הפירוש, שהכתים למעשה את לימוד התורה
כמי שחלילה, יש בו כדי לבטל מלאכה.
מלאכת הקיום והפרנסה
והכתוב הוא :
"והגית בו יומם ולילה"
הביטוי "והגית". איננו ולא יכול להיות :
במובן של "לימוד" פעיל ואינטנסיבי
כשם שאין אדם שיכול ללמוד לילה ויום
ללא הפסק כמשמעות הכתוב האמור
אם כן, איזהו הפירוש הנכון ל"והגית".
"והגית"- הוא הגיון ורחשי הלב המלווים כל מעשה שאנו עושים.
כתשתית רקע אידיאולוגית המלווה באורה
את כל מפעלו של האדם.
אותו מכניזים מעורב של תחושה ומחשבה המעורבים זה בזה
ואשר גם מכריעים ומשפיעים בסופו של דבר גם
את אופיו ומהותו של כל מעשה שאנו עושים.
במילים אחרות :
אתה יכול לעשות ביום ובלילה כל מה שצריך לעשות
אך תלווה את העשייה שלך בהגיונות וברחשי לב
של טהרה וקדושה כאמור
ביום – במודע
ובלילה אפילו בשנתך – בתת המודע.
2. הדברים שלעיל גם במרכז קריאת שמע
"והיו הדברים האלה אשר אני מצווך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך."
הנה כי כן, משהדברים מונחים על ליבו של אדם תמיד.
הם מימלא מלווים אותו כרקע תמיד בכל אשר הוא עושה
בכל אותם הפעולות הרגילות : בבית, בדרך ,בשינה ובערות.
ושוב לא חלילה על חשבון ביטול הפונקציות הרגילות שבכל חלק וחלק מאותה ההויה ושגרת החיים השלמה
נ. ב. "ושננתם" = גם הכפלת בבחינת הוספה של משנים נוספים להתנהגות הטובה של האדם
ברגע שהאדם מציג דוגמא לחיקוי לבניו כך הוא מקיים ושננתם שמכפיל את התנהגותו כאמור גם בבניו
המאמצים את ההתנהגות הטובה.
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
(נשלח ע"י משה אהרון)