משה והלוחות
אמר לו משה לקב"ה
אתה אומר אלי שניים : "לך רד"
גם "לך" שאתה מגרשני מהר
וגם "רד" שאשוב למקומי שבטרם העלייה להר
כאותו משה שכלל לא עלה להר
ואף לא למד דבר מפי הגבורה
ושאתה מבקש בשניים אלה
למחוק את כל אותו המעמד
ולהותיר גם את לוחות העדות בשמיים.
ולא עוד שאתה מוסיף ומטיל עליי
את כל עולו של העם הזה
שאתה אומר :
"כי שיחת עמך אשר העלית ממצרים".
שמכאן ואילך מבקש אתה
גם לגרש ממך את העם הזה.
שכך אתה מבקש לעולל לי:
למחוק כל אותו המעמד בסיני
להשיב לנדנם את לוחות עדות
כמעשה אלוהים – לאלוהים
ועוד כך את מגדיל לעשות לי
לתיתו : עם זה – כעמי שלי
ולא עמך
ולא עוד שחלילה אני הוא שהעליתם ממצרים
ולא אתה.
בכה משה מרה
וביקש תחילה אך זאת :
להמיר את חורי אף ה' בחורי אפו שלו
שהרי מכאן ואילך "עמו" הוא
ודין הוא שהוא משה יכלה בם חרון אפו
ומששב משה והתעשת מעט
הוסיף וביקש:
שבכל זאת ,לוחות שניתנו בידיו
ירדו עימו לארץ
רעש גדול היה במרומים.
וכל פמליה של מעלה עמדו כאחד
ליטול ממנו הלוחות
ולהותירם כמעשה אלוהים
אך בשמיים .
שהלוחות לוחות עדות הימה
ומעשה אלוהים הימה
ובארץ אשר בה אלוהים אחרים.
אין ה"עדות" יכולה לדור בה
ולא עוד שאם יורדים המה עם משה.
מידת הדין יורדת עמהם
[שגם עוד לא ניתנו שלוש עשרה המידות]
לעשות כלה בעם הזה.
עמד שוב משה וזעק להרעיש את אמות העבים
כי משניתנו כבר בידיו הלוחות
אין הוא מוכן להניחם יותר לעולם
שגם דינם כדין כמתנה
שאינה יכולה לשוב לבעליה הקודמים .
לבסוף נמנו וגמרו :
כי ירדו עמו הלוחות עד תחתית ההר
ושם תהא קבורתם.
משירד משה וראה את העגל והמחולות
חרון אפו שלו בער בו ועד להשחית
השליך הלוחות מידיו והימה לא נשתברו
שב משה ושברם לקברם
בתחתית ההר.
[שנאמר : אשר שיברת]
ואחר כך משראה הקב"ה
את צערו הרב של משה על מעשיהם של בני ישראל
ושגם מסר נפשו כך על לוחות ראשונים שאינם.
אמר לו הקב"ה :
"פסול לך לוחות כראשונים"
"פסול לך" – בעבורך ובזכותך
ושלבסוף הם גם נפסלים ומתבטלים
מפני שובם של לוחות ראשונים.
וכך : " אשר שברת"[אשר חיכית]
לעתיד לבא
בבוא משיח צדקנו
והוא חופר בתחתית ההר
לגלות שברי לוחות ראשונים
ולדבקם זה בזה
באותה הדבקות של :
האהבה , השלום
והגאולה
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת
אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
(נשלח ע"י משה אהרון )