בגדים : ה"עור" מול ה"אור"
מאז בריאת האדם נוצר מתח מובנה
"המשחק" בדיסוננס שבין הגוף לנשמה
בין הארציות הגשמית שבו – הגוף
לבין הרוח השממית שבו – הנשמה
נטיות הגוף מושכות לארציות לגשמיות האנוכית והנשמה מבקשת להתרומם למעלה [מכאן גם לשון : "מעיל"].
הבגדים הם אם כן כלי עזר לנשמה שבאים להסתיר ולהצניע את ערוותו גם הפוטנציאלית של הגוף ולהמליך עליו את הנשמה כלפי החוץ.
הם למעשה דגל הבגידה של האדם העליון בגופו ובנטיותיו האנוכיות .
זו בגידת הקודש.
לא בכדי חכמי הלב הם גם אשר בחכמת שמיים עושים את הבגדים כדי למול ולגייר את הלב לערכים של קדושה כאמור
הפורצת כל אנוכיות .
וביחס לאהרון ככהן גדול ביטולו הוא וגופו כנגד עם ישראל בכללו.
והנה בגן העדן האבוד כשנפקחו עיני האדם . הוא ביקש לעשות פשרה ניטראלית ועלובה.
להסתפק בחגורות עלי "תואנה" .
ומיד תיקנו הקב"ה:
לא בחגורות שהן רצועות צרות [מין חוטיני שכזה] אלא בכותנות שלמות ודווקא של "עור" .
להקצין ולהעמיד את המתח כאמור על מכונו
"עור" מול "אור". עורי שלי מול האור הכללי
אם כן הבגדים מסמלים את בגידתו הקדושה של האדם בגופו והכנעת נטיותיו האנוכיות. ניצחון הפוטנציאלי של הנשמה ודווקא בלב שמבקש לפעום לא רק לעצמו.
אלא שיעבודו והכנעתו גם לגבי הכלל.
ואכן בבסיס הברית העודפת[מעבר לברית הני נח על קדושת החיים] של עם ישראל עם אלוהיו לא בכדי מצויה ברית המילה [ברית כנגד הזימה] ודווקא באותו האיבר הדומננטי של הערווה.
והנה גם לא בכדי הכוהנים הם הם הראשונים והמועדפים להתקדש בהם בבגדים.
שדווקא במקום הקדושה שם גם סכנתה הגדולה יותר של הערווה והאנוכיות
של ניצול השררה.
לא בכדי גם הקדים הכתוב להזהיר :"ולא תעלה במעלות על מזבחי ולא תתגלה ערוותך עליו.
אם הכהו הגדול צריך להגיע לקדושה להיותו קדוש מובדל ומשועבד כל כולו למען עם ישראל הבגדים מסייעים בידו להתעלות להתקדש.
למול למעשה את ליבו מצרכיו שלו לצורכיהם של כלל ישראל.
(נשלח ע"י משה אהרון)