"ואתה תצוה" – אגדה – אור אחר
על ידי משה אהרון
אמר לו ה' למשה
עד עתה ציוויתיך אני לצוותם
ועתה יש דבר אחד
שהוא גם מעל לכל הציוויים
הנקרא "נר תמיד"
שהוא גם אורו של עולם
לעשות שלום בין אדם לאדם.
ואין אתה צריך לענין זה כלל
לציווי ממני על מנת לצוותם שוב ושוב
שאתה, ממך ומחובתך, להזדרז תמיד לצוותם.
ומשום שאתה מצווה בענין מיוחד זה לדורות
והציווי הוא לגבי כל רועה שבכל דור ודור
לפיכך אף מתבטל שמך לשעה
כנמחק מפרשה זו
ואין אתה לענין זה, אלא "אתה"
כאותו ה"אתה" שבכל הדורות
ורק שמו של אהרון שבידיו :
"נר התמיד"
העושה שלום ורודף שלום
ייכתב שוב ושוב בשמו
ולא עוד שלא בגדיך שלך
כנותן ומלמד התורה
ייקראו :"בגדי קודש
אלא דווקא בגדי אהרון
העושה ורודף שלום תמיד
בין אדם לאדם
כאותו שמן הזית והזך שבידיו
לעשות שלום בעולם
ש"נר אלוהים"
יהא תמיד
ועוד הוסיף ואמר ה' למשה
לו יהי כן .
היו אתם הראשונים להראותם משמעות השלום.
שאחים יהיו קרובית תמיד זה לזה.
ולכן גם פתח בציווי :
"ואתה הקרב אילך את אהרון אחיך ואת בניו לכהנו לי"
שוב "ואתה" בהמשך ו"ואתה הראשון" .
ולרבות לכל "אתה" שבכל דור ודור
הקרב אילך לא רק את אהרון אחיך
אלא גם את בניו .
שאין שלום בין אחים גם בלוא קרבת הבנים בניהם
ורק אז, ראוי הוא לשמש
בבחינת : "לכהנו לי".
שאין כהונה שאין עימה
שלום אחווה וריעות