"מלפני משה"
"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר עליהם אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם… ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה", משה רבינו מכנס את בני ישראל לומר את ציווי הקב"ה שיעשו לו משכן, שכביכול עוזב הקב"ה פמליה של מעלה ובא לדור עם פמליה של מטה, ולשם כך מקהילם בהדגשה על אחדות וקירוב הלבבות. כי התנאי הראשון להקמת המשכן- ויקהל- אחדות ושלום. בעוון שנאת חינם, פירוד לבבות ומחלוקת, בית המקדש חרב, ובנייתו תלויה באחדותם.
האור החיים הקדוש שואל, הרי נאמר בתחילת הפרשה "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" א"כ כשיוצאים עושים זאת מלפני משה, ולשם מה נאמר "ויצאו כל עדת בני ישראל- מלפני משה"? ומתרץ שבני ישראל יצאו קודם שניתן להם רשות לעמוד מלפני משה. הגם דאמרינן ביומא שאין רשות לתלמיד לעמוד מלפני רבו עד שיתן לו רשות, ההתלהבות דקדושה להקים בית להשראת השכינה הביאה אותם שיקומו מלפני משה- אהבת הדבר קלקלה את השורה, לכך נאמר: מלפני משה- שיצאו מלפניו.
המשגיח רבי אליהו לאפיאן זצ"ל בספרו "לב אליהו" מיישב קושיה זו על פי דברי שלמה המלך (משלי גכ' ל"ד) " אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן". ומפרש רש"י אם ללצים אדם נמשך אחריהם- לסוף אף הוא יהיה לץ עמהם, ואם לענוים יתחבר- סוף שיתנו מעשיו חן בעיניהם של הבריות. גם בני ישראל בהתאספם לשמוע מפי משה רבינו ציווי הגבורה, ניכר עליהם שיצאו מלפני משה, ולכך נאמר "מלפני משה". כשם שאדם ההולך מצד אל צד ניכר שיצא מבית מרזח, כך במידה טובה המרובה ניכר היה על בני ישראל שיצאו מלפני רעיא מהימנא- נביא ה'. זהו "ויצאו מלפני משה- ניכר היה שיצאו מלפני משה".
בפתח ישיבת "חכמי לובלין" חרט הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל את הפסוק: "לכו בנים שמעו לי" ומשנשאל מדוע בחר דווקא בפסוק זה? הרי כל מקים מוסד, ישיבה וכדו' מבקש שיבואו לפקוד אותו ולא שילכו ממנו, לכאורה היה צריך לחרוט על פתח הישיבה: בואו בנים, שמעו לי? השיב הרב מלובלין: אינני מסתפק במה שתלמידי לומדים יראת ה' ביושבם בהיכל הישיבה! אני מבקש מהם גם כאשר ילכו ויתפזרו בתפוצות ישראל- "שמעו לי" תשמעו את אשר למדתם ותחקקו זאת על ליבכם, שיהיה ניכר עליכם יראת ה' שלמדתם בישיבה, וכך כשבא תלמיד להיבחן על מסכת שלמד, שאל אותו הרב מלובלין: "העיקר מה לימדה המסכת אותך"?
במסכת יומא נאמר:¬(פו) "אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' אלוקיך שיהא שם שמיים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח, ויהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות , מה הבריות אומרות עליו : אשרי לו לפלוני שלמד תורה! אשרי אביו שלימדו תורה! אשרי רבו שלמדו תורה! אוי להם לבריות שלא למדו תורה! פלוני שלמד תורה ראה כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר…" אומרים המפרשים שכוונת אביי לומר: למרות ששני סוגי האנשים הללו עוסקים בתורה ואפילו ממיתים עצמם באהלה של תורה, ואולי זה שאין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות עמל יותר בתורה, אולם המבחן שלימוד זה הוא לשמה ויוטבע לדורות, שזרעא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אוריתא, הוא דווקא מחוץ לביהמ"ד – בדיבור עם הבריות, במשא ומתן, באצילות המידות, אם אין הבדל בין ביהמ"ד וחוצה לו אזי תורתו אינה רצויה והוא ממחללי שם שמים.
על פי זה ניתן לבאר דברי המדרש על הפסוק "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם" (ויקרא כ"ו). "הדא הוא דכתיב: חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותך, אמר דוד: ריבונו של עולם, בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות , הדא הוא דכתיב: "ואשיבה רגלי אל עדותיך". דברי המדרש באים ללמדינו כי מלבד בחוקותי תלכו- עמל התורה, וקיום המצוות, חובה על אדם להקפיד על התנהגות היום יומית שיקדש שם שמיים, כאשר הולך למקום פלוני ולבית דירה פלונית צריך שיהיה ניכר שמחשבותיו הן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בלא הבדל בין תוך ביהמ"ד וחוצה לו.
במסכת ברכות (כ"ח) נאמר "רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לביהמ"ד וביציאתו תפילה קצרה … ביציאתו מה הוא אומר: " מודה אני לפניך ה' ששמת חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא שמת חלקי מיושבי קרנות …" ויש להבין כפילות הלשון בתפילה זו! הרי אדם שמיושבי ביהמ"ד ודאי שאיננו מיושבי קרנות- אלא, גם בשעה שאדם נאלץ לצאת מביהמ"ד ולבוא בין יושבי קרנות לצרכי לחמו צריך להיות מיושבי ביהמ"ד, ולפיכך כפילות הלשון בתפילה "מודה אני… ששמת חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא שמת חלקי מיושבי קרנות"- אף כשאני נאלץ להיות בין יושבי קרנות, אני מיושבי בית המדרש.
"לענווים יתן חן- אם יתחבר לענווים סופו שיתן חן בעיני הבריות. תפקיד וחובת האדם לקדש שם שמיים בהליכות נעימות , לשקול כל מעשה ודיבור במאזניים דקים ורגישים , וכך מצליח להשפיע על סביבתו. בארחות חיים סגוליים ומפוארים , בדיבורים נעימים אפשר לפלס דרך המלך בליבות אחרים, הנפתחים בגחל ובכמיהה כפתחו של אולם וסופגים נועם לקחו. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך- ואז יראו ממך".
(מתוך אתר "הכותל", בשם רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ)