אלה מועדי ה' מקראי קודש

הדפסה

כאשר המלך נמצא בארמון קשה מאוד לגשת אליו. אם לפתע הוא יוצא לרחובות ומסתובב בין אנשים מבלי שהעם מוכן לכך, נופל פחדו על העם. למרות שהם שמחים מאוד לראות אותו, הם לעולם לא יעזו לבקש ממנו להשאר מעט או לעכב אותו.

אבל אם העם ובני המדינה רוצים לעשות יום חג לכבוד המלך, הואיל וזה דורש הכנות מרובות הם פונים אליו מראש ומבקשים לקבוע יום שבו יוכלו לראות אותו ולשטוח את בקשותיהם. במקרה כזה, כאשר מגיע אותו יום כל העם שמח ואין להם פחד כלל, וכאשר המלך גם נהנה מהם הם גם יכולים לבקש ממנו להשאר איתם ברוב טובו יום נוסף, והוא נענה אחרי שראה את כל ההכנות המרובות שעשו בשבילו.

זה העניין של אסרו חג, שממשיך את הארת העם עלינו ליום אחד נוסף, כי שיהיה רישומו ניכר בכל ימות השנה.

זו גם הסיבה ששבת נקראת "קודש" ואילו החגים נקראים "מקראי קודש".
בעוד השבת היא קדושה כשלעצמה אור קדושת ה' מאיר בה מעצמו וללא שוב הכנה מצידנו. לא כן המועדים שהם נקבעים על ידינו (בעזרת קביעת קידוש החודש) ואנחנו עושים את ההכנות לקראתם אחרי ש"קבענו את המועד" יחד עם הקב"ה. לכן דווקא בהם נקבע אסרו חג.

(רבי ישראל מבאהפולי, מתוך "משלי חסידים על התורה"/הרב דוד זריצקי)