מיקומה של פרשת משפטים
מיקומה של פרשת משפטים בספר שמות תמוה משתי סיבות.
ראשית, לאור העובדה שפרשת יתרו הסתיימה בעניינים הקשורים למזבח: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ', כ')
לאור סיום הפרשה היה נראה מתאים שהפרשה שתבוא לאחר מכן תהיה דווקא פרשת תרומה המתארת את המזבח וכלי הקודש.
שנית, הגמרא במסכת כריתות מדברת על כניסת ישראל בברית על ידי מילה טבילה והרצאת הדם:"רבי אומר: ככם – כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים" (ט.)
כידוע, פרשת ברית האגנות מופיעה בהמשך פרשתנו (פרק כ"ד פסוק ו'), ולאור זאת נראה הגיוני לסיים את תיאור מעמד הר סיני בברית האגנות בלי להפריד את הברית בתיאור המשפטים.
כדי לענות על שאלות אלו יש לברר את חשיבותם של המשפטים באופן כללי. לכאורה, משפטים ודינים הם חלק ממערך אוניברסאלי שאיננו מייחד דווקא את עם ישראל. ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שהקמת בתי דין היא מצוות העשה היחידה מתוך שבע מצוות בני נח, כפי שמבואר ברמב"ם: "וכיצד מצווין הן על הדינין, חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו, ולהזהיר את העם, ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף" (רמב"ם הלכות מלכים פרק ט' הלכה י"ד)
ואולם, למרות הדמיון ברעיון המשפט, ישנו הבדל עקרוני בין משפטי האומות למשפטי ישראל. דוד המלך מדגיש את הדברים בספר תהילים בלשון מעט מוקצנת:"מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללו יה" (תהלים קמ"ז, יט'-כ')
המשפטים שניתנו לישראל הם משפטיו של הקב"ה, וככאלה הם מבטאים קשר ייחודי בין עם ישראל להקב"ה. קשר מיוחד זה ניתן לעם ישראל בלבד, והוא מהווה מדרגה נוספת מעבר ליצירת חברה שבה שוררים חוק וסדר.
לאור הדברים הללו ברור מדוע מוקמו המשפטים בין מעמד הר סיני לברית האגנות. המשפטים הם תנאי לקבלת התורה, וככאלה הם חלק בלתי נפרד מברית מעמד הר סיני. כמו כן, המשפטים מבטאים את הזיקה הייחודית של עם ישראל להקב"ה בכל דור ודור, ולכן הם חלק בלתי נפרד מהברית בסיני.
המשפטים אינם מסתכמים בעניינים פורמאליים של דרכי התנהגות בחברה. למעשה, הם מכתיבים את יחסו של האדם לזולת ולחברה ומקנים נורמות התנהגות ראויות. במדרש רבה הדברים מופנים אל המנהיגים: "מלך במשפט יעמיד ארץ זה הקדוש ברוך הוא שברא את עולמו בדין… ואיש תרומות יהרסנה זה חכם שהוא יודע הלכות ומדרשות ואגדות, ויתום ואלמנה הולכין אצלו שיעשה דין ביניהן והוא אומר להן עסוק אני במשנתי איני פנוי, ואמר לו האלהים מעלה אני עליך כאלו החרבת את העולם, לכך נאמר ואיש תרומות יהרסנה…" (שמות רבה פרשה ל' סימן י"ג)
מנהיג רוחני אינו יכול להסתפק בגדלות בתורה. הוא צריך לשאוף לעסוק בצדקה וחסד, וכן לנסות לפתור את בעיות ההמון.
לצערנו, ישנם בימינו רבים מהציבור הדתי הסוברים שהגנה על ערכי מוסר וצדק הם מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים, שכן מדובר בערכים כלליים. לאור זאת, החילונים שאינם שומרים שבת וכשרות, נזעקים בכל פעם שיש פגיעה במוסר ובזכויות אדם, והדתיים מצטיירים כנלחמים רק על הערכים שמייחדים אותם. עלינו לשאוף להגביר את השמירה על המשפטים המבטאים, כאמור, את הקשר הייחודי והרצוף שלנו עם הקב"ה.
(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. השיחה הועברה בליל שבת פרשת משפטים תשנ"ג. השיחה לא עברה את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)