סתירה במדרש
אם יוסף נענש על כך שבטח בשר המשקים, אז מדוע המדרש מביא עליו את הפסוק, "אשרי הגבר–אשר-שם ה', מבטחו; ולא-פנה אל-רהבים, ושטי כזב"? כביכול, יש כאן סתירה.
אומר ה'בית לוי', "מה חטא הוא זה שהשתדל יוסף אצל שר המשקים להשיג ממנו טובה, הלא חייב אדם לעשות כל אשר בידו כשהוא נתון בצרה, ואין זה כלל סתירה לביטחון. אלא שיוסף היה כל כך מופלג במידת הביטחון, עד שלעולם לא רצה בשום השתדלות של בשר ודם, כי אם שם כל מבטחו בהשם יתברך. לפיכך הוא עצמו ראה את הדבר לחטא וקיבל עונש על עצמו".
אומר הרבי מאמשינוב, "כתוב בסוף הפרשה הקודמת "ולא-זכר שר-המשקים את-יוסף, וישכחהו" – יש כאן כפילות בלשון, אם "ולא זכר", הרי מסתבר כי "וישכחהו". אלא, שיוסף הצדיק נמלך מיד בדעתו, שעשה מעשה רע, בפנותו אל בשר ודם בהשתדלות, והתפלל לפני השם יתברך שישכח שר המשקים את העניין, למען לא יפיק תועלת מהשתדלותו. שר המשקים לא זכר את יוסף, משום שיוסף פעל להשכיח ממנו את כל העניין". יש לנו אפשרות לתקן בכל רגע מחדש. ברגע שזכינו בדעת חדשה, ברגע זכינו בהתחדשות האמונה, אפשר לשנות את כל המהלך של חיינו.
(נשלח ע"י מרכז מודעות. http://www.mudaut.co.il/)