אפלית יוסף וגלות מצרים
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (בראשית ל"ז\א'): "ביקש יעקב לישב בשלווה – קפץ עליו רוגזו של יוסף" (רש"י בשם המדרש).
בהקשר לכתוב "ועשה לו כתונת פסים", תולים חז"ל את ירידת בני ישראל למצרים באפלייתו של יוסף לטובה על ידי אביו: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים; שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (ילקוט שמעוני).
נשאלת השאלה: הרי ירידת בני ישראל למצרים – נגזרה כבר בברית בין הבתרים – "גר יהיה זרעך בארץ לא להם", ומדוע מנסה המדרש לתלות אותה בסיבות אחרות?
אלא, באמת נחלקה גזירת הגלות לשלושה חלקים: "גר יהיה זרעך" – גם בארץ ישראל, כפי שהיו אברהם ויצחק, "בארץ לא להם" – זו גלות יעקב ובניו בארם ואחר כך במצרים, "ועבדום וענו אותם" – זה השעבוד הפיזי אשר החל לאחר מות אחרון האחים.לא נקצבה תקופה לכל אחד מחלקי הגלות, אלא לסך הכולל של שנותיה – ארבע מאות. והנה, יעקב ביקש לישב בשלוה "בארץ מגורי אביו", דהיינו – ש"יצא ידי חובת" גלות על ידי ישיבת ארעי בארץ ישראל אלא, בגלל כתונת הפסים שעשה ליוסף, "קפץ עליו רוגזו של יוסף", חלקה השני של הגלות נזדרז והגיע טרם זמנו, על ידי קנאת האחים ומכירת יוסף, ומה שנתגלגל ונמשך ממאורעות אלה.
(מתוך פנינים לשבת בשם אזניים לתורה(