סיבות רבות מביאות אדם מישראל, השוהה בגלות, להחליט לעלות אל ארץ אבותיו. וכולן נמצאות גם אצל האב השלישי של האומה, יעקב אבינו.
ההתעוררות הראשונה לשוב לארץ היא האנטישמיות: "וירא יעקב את פני לבן, והנה איננו עמו כתמול שלשום". עוד לא התחילו רדיפות וגזירות, עוד לא התחילו רציחות ושמדות; אבל יעקב כבר קורא את הכתובת על הקיר. הדיבורים על היהודים המנצלים את עמי הארצות שהם חיים בקרבם מספיקים לו כדי שיבין שהקרקע בוערת מתחת לרגליים. רק אז, ודווקא אז – מתגלה ה' אל יעקב. הדחיפה השלילית היא הפותחת את הלב להאזין אל הקול האלוקי הטמיר הזועק עמוק בתוך הלב היהודי: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך".
שתי הדרכים, האנטישמיות והקריאה האלוקית, המובילות אל ארץ ישראל, מוסברות בספר "אם הבנים שמחה": קניית בהמה בקנין "משיכה" יכול להתבצע בשני אופנים. האופן הראשון הוא שהקונה קורא לבהמה והיא רצה אחריו. האופן השני הוא שהקונה מכה עליה במקל מאחור והיא רצה לפניו.
כך הן שתי הדרכים בהן קונה הקב"ה את עמו: או שהעם שומע את הקריאה האלוקית והולך אחר ה' אלוקיו, או שהקב"ה נאלץ להכותו במקל מאחור כדי שירוץ לפניו…
על כן מבקשת הרעיה בשיר השירים מן הדוד: "משכני (קנה אותי בקנין "משיכה")! אחריך נרוצה (תקרא לי וארוץ אחריך, ואל תקנה אותי בדרך השנייה…).
(מתוך שיעור של הרב עזריאל אריאל)
