חפירת הבארות
התורה מספרת לנו באריכות בפרשתנו את עניין חפירת הבארות על ידי יצחק ועבדיו. בתחילה מספרת התורה שאת כל הבארות שחפר אברהם, סתמו אותם הפלשתים. לאחר מכן בא יצחק וחופר את כל הבארות שחפר אברהם, אלו שכאמור נסתמו בעפר על ידי פלישתים. אז חופרים עבדי יצחק בנחל ומוצאים שם באר מים חיים אך רועי גרר רבים עם רועי יצחק על הבארות הללו ועל כן נקראת הבאר 'עשק'- "כי נתעשקו עימו". גם על הבאר הבאה שחופרים עבדי יצחק יש מריבה ועל כן גם שמה נקרא על המריבה- 'שטנה'. אז מעתיק יצחק את מקומו חופר שם באר אחרת ועליה לא רבים ואכן שמה מעיד על כך- רחובות, "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".
בעל השפת אמת מסביר את עניין הבארות לא רק על דרך הפשט של חפירת בארות גשמית, אלא קרה כאן גם משהו רוחני שבא לידי ביטוי בחפירת הבארות בפועל.
בחפירת הבארות מוצאים מים, ואין מים אלא תורה. דהיינו, תפקיד האבות ובעקבות כך גם אנחנו, עם ישראל בניהם,הוא לחפור בארות, לגלות בתוך העולם את המים, את התורה, את דבר ה' שמחייה את העולם. כמו המים שנסתרים מתחת לפני האדמה, כך גם השגחת ה' נסתרת וכל העולם הזה יש בו הסתר ועלינו לקלף את
הקליפות, לחפור באדמה, בעפר, בחול- בגשמיות ולגלות את המים, את התורה, את דבר ה' המחייה את העולם כל הזמן- אף שיש הסתר. אך כפי שרואים מתוך מה שקרה ליצחק, יש מלחמות ומריבות על חפירת הבארות, העולם הגשמי לא נותן כ"כ בקלות לקלף את הקליפות ולגלות את האמת שמתחת לפני השטח- זהו האופי של עבודת האדם בימי החול, מלחמות, מריבות, חפירת בארות וסתימתם ע"י פלשתים, יצר הרע וכדומה. לאחר העבודה הקשה של ימי החול באה השבת, ובשבת חופרים באר שנקראת 'רחובות' כיוון שהשגחת ה' מתרחבת ומתפשטת אל תוך העולם הגשמי ללא הסתרים מרובים כמו בימי החול. כל אחד יכול לחוש משהו מיוחד ביום השבת, כל אחד ברמתו שלו, אך כל אחד חש משהו מיוחד, איזו אווירה של רוחניות וקדושה מיוחדת. יצחק מעתיק את מקומות ומתרחק מהמריבות. זוהי עבודת העולם הזה: בימי מהחול יש עבודה שיש בה קשיים ובשבת ללא 'מלחמות ומריבות'.
אך יש עוד המשך בפרשה- אבימלך יחד עם אחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו מגיעים אל יצחק לאחר שקודם לכן הם שלחוהו מאיתם. יחד הם כורתים ברית, מחדשים את הברית שהייתה בין אבימלך לאברהם, ולאחר שיצחק עושה להם משתה והם נפרדים מספרים עבדי יצחק ליצחק על כך שהם מצאו עוד באר אחרת ובה מים, ויצחק קורא את שמה 'שבעה'- על שם הברית, השבועה, שהייתה בין יצחק לאבימלך.
אולי אפשר לומר שכל הבארות שדיברנו עליהם לעיל הם כאמור מסמלות את אופי עבודת האדם בשבעת ימי השבוע, ימי החול ושבת. באר זו מסמלת את העבודה הקשה יותר אך הכוללת יותר והיא כבר מעל לימי הטבע. בעבודה רוחנית זו של האדם לא חופרים בתוך הגשמיות ומסלקים אותה בכדי לגלות את הטוב. אין צורך לעבור מקום בכדי לא להתעסק עם הרע, אלא יש ברית ושבועה איתו- אף בו מתגלית הנקודה החיובית האלוקית שבו.
בבאר 'רחובות' לא הייתה מריבה עליה, אך כאן כבר יש ברית, יש שותפות גם של הכוחות שעד עתה נלחמו כנגדם. אלו שני סוגים של עבודה רוחנית- מלחמת קשה נגד הרע עד אשר מתגלה הרוחניות בשבת . ומצד שני עבודה איטית יותר- אך משתלמת לבסוף, כאשר גם ה'רע' מגויס ומודה על האמת.