גדולתו של אליעזר – בתפילתו
חז"ל אמרו שגדולה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. הם התכוונו אכן לסיבה ששיחתו של אליעזר חוזרת שוב באריכות שכזו בתורה, אבל ניתן גם לומר שמדובר כאן בתפילתו של אליעזר – "אין שיחה אלא תפילה".
אליעזר מגיע לכל העניין חצוי בליבו – מצד אחד הוא עבד נאמן של אברהם, והוא מקיים את שליחותו ללא שום שינוי, אך הוא גם חושב ורוצה שבתו תהיה לאשה ליצחק. הרצון הזה כמובן לא מונע ממנו לקיים בשלימות את שליחות אברהם. הרבה פעמים בחיים אנו עושים דברים ע"י זה שהשכל כופה את הרגש.
אבל גדולתו של אליעזר מתגלה כאשר לא רק שהוא יוצא לשליחות אברהם נגד רגשותיו אלא כשהוא כופה ומשנה אותם למען אברהם ומתפלל לפני ה' שיצליח דרכו, בתפילה אמיתית ממעמקי הלב. תפילה היא עבודה שבלב, לא מספיקה החלטה בשכל. בתפילה שופכים את הלב , וכאשר אליעזר מתפלל ותפילתו נענית, בכל הוא מתגבר על רצונותיו הוא.
זו גם הסיבה אולי שהגמרא אומרת שתורה היא "חיי עולם", ותפילה היא "חיי שעה". הלא גם התפילה הינה מצווה, מדוע היא לא נכללת בתורה בזה?
אלא שבלימוד התורה יש עניין שכלי בעיקר. מה שלומדים, נשאר בזכרון ברמה זו או אחרת, ולתמיד. אך תפילה שהינה מעולם הרגש, הינה משהו שיש צריך לחדש ולעבוד עליו מחדש. רגש צריך להתחדש כל פעם מחדש, להתעורר כל פעם מחדש, ואדם חייב לעורר את עצמו מחדש בכל תפילה, אחרת זו קהות חושים.
"שיחתו"-תפילתו של עבד אברהם היא גדולה כל כך כי הוא מצליח לעורר את רגשותיו בצורה המתאימה, ואכן, עוד לפני שהוא מסיים – תפילתו נענית.
(על פי שיעור של הרב נבנצאל)