כיצד יתכן שאברהם טפל לשרה בנביאות?
כתוב בפ´ "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" ואומר רש"י בשם המדרש "בקול רוח הקודש שבה , למדנו שאברהם טפל לשרה בנביאות" והדברים נראים תמוהים, וכי אם שרה עיקר ואברהם טפל, למה מזכיר הכתוב את אברהם וגילויי שכינה אליו ואילו שרה אינה מוזכרת כ"כ ?
אלא שכתוב בהקשר אחר "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו." אומר המדרש על עניין זה, שרבקה נהייתה דוגמת שרה שכל זמן ששרה קיימת היה נר דולק וברכה בעיסה וענן קשור מעל האהל.
ישנה הקבלה יפה בין עניין אהל שרה ורבקה לעניין ההיכל במקדש.
נר דולק – משול למנורה שהיא בדרום.
ברכה בעיסה – משול לשולחן שהוא בצפון.
ענן קשור מעל האוהל – הוא ענן הקטורת שחשובה מכל הקורבנות.
הנלמד מהעניין, שכל אדם הוא היכל ומלבוש לאור ה´ שבתוכו, אדם כידוע הוא איש ואשה, ש"זכו שכינה ביניהם", ובמצב זה כשבית הנשמה שלם, אור ה´ מופיע ונכנס בתוכו כשם שהיה נכנס בהיכל ובמקדש הכללי של עמ"י.
וידוע שאין ברכה שורה בביתו של אדם אלא בזכות אשתו, ודימוי מעניין לעניין האמור בגמ´ "הכל הולך אחר המעמיד" (כדוגמת כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכן אבר(נחושת) שדינן כדין כלי נחושת בגלל שהנחושת היא זו שמאפשרת שימוש בכלי).
וכן מופיע בזוה"ק על העניין (זוהר חלק א דף נ/א) תא חזי, בזמנא דבר נש הוא בביתיה, עקרא דביתא דביתהו, בגין דשכינתא לא אתעדי מן ביתא בגין דביתהו, כמה דתנינן דכתיב (בראשית כד סז) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, דשרגא אתדלקת, מאי טעמא בגין דשכינתא אתת. (בוא וראה, בזמן שאדם בביתו, עיקר הבית היא אשתו, בגלל שהשכינה לא זזה מהבית בגלל אשתו, כמו ששנינו שכתוב ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, שהנר דלק, מה הטעם? בגלל שהשכינה באה).
שרה היתה העיקר לאו דווקא בכמות גילויי השכינה, אלא בכך שהיא היתה הבסיס – העיקר – שבגללו השכינה לא זזה מהבית.