ה"אני"- והקונצנזוס הלאומי
כולנו מכירים את סיפורה של דינה המובא בפרשתנו. איני מעונין ואיני רוצה במאמרי זה להתייחס לפרטי המעשה אלא לגיבורי המעשה …
מלבד הפלא בעצם פירוט התורה בסיפור זה, מה הוא בא ללמדנו, וכי יש פה שני צדדים שהתורה בא להדגיש וללמדנו? כמו איזה צד לנהוג?
נראה שפרשה זו היא אחד מהמקומות בהם אנו מגלים את גבורתם הפיזית כביכול של שמעון ולוי עד כדי שיוסף לומד בעתיד להישמר מהם, ולהפריד ביניהם את שמעון בבית האסורים כדי שלא יסבול מנחת זרועו ולוי שילח לביתו עם יתר האחים…
אלא שתגובת יעקב שונה מאוד מבניו בעוד יעקב שומע "ומחריש" בני יעקב כשמעם "ויתעצבו"-ויחר להם מאוד והסוף כתוצאה מהכעס ידוע לכולם.
מה הוויכוח? סתם התלהטות יצרים הייתה להם או שמא משהו עמוק יותר??
המהר"ל בפרשתנו ביאר באופן מעמיק כדרכו: יעקב בשלב זה בחייו הסתכל על משפחתו וביתו כמשפחה פרטית, כאסון פרטי, ולכך תגובתו על דברים של ביתו ושל משפחתו הוא בדרך של מחריש בהנהגה שזהו מעשה המכוון מהקב"ה ,העושים הם רק שליחים, ולכך הדבר היחיד הרצוי לעשות הוא להחריש .
לעומתו שמעון ולוי ראו את ביתם כאומה ,כנחלת הכלל, מבית זה עתידים לפרוץ שניים עשר שבטי ק-ה הכוללים בתוכם את כל עם ישראל ,ולכך ויחר להם מאוד "כי נבלה נעשתה בישראל "אין זה בבית יעקב הפרטי, אלא בישראל .ולכן בדברים הנוגעים לאומה כולה ,התגובה צריכה להיות חריפה..
יש בכך מסר גדול להנהגתנו הפרטית :בכל הדברים הגשמיים התלויים בחיי המעשה, בחיי השיגרה אדם צריך לנהוג כאשר פוגעים בו או מזיקים לו כאסון פרטי, ואז התגובה צריכה להיות כיעקב אבינו- "מחריש", מוותר, מבין ומאמין שהפוגע הוא שליח המבצע את שליחותו..
אך בדברים הנוגעים לרוחניות, הנוגעים לשורש עם ישראל ,שם אנו צריכים לראות את עצמנו כחלק מכלל האומה ,כחלק משרשרת הדורות, שם אנו צריכים להסתכל על הרוצה לפגוע בנו באופן רוחני כרוצה לפגוע באומה כולה כאותו אחד הרוצה לנתק את החוליה המחברת בין שרשרת הדורות שם אסור להחריש שם צריך לעמוד על המשמר ביתר שאת..
יעקב אבינו חשש תמיד על מצבו הרוחני הן בשהותו אצל לבן ,והן בפגישתו עם עשו כלשון הפסוק:"הצילני נא ,מיד אחי, ומיד עשו. "מיד עשו "הוא החלק הפיזי ,יעקב פחד כפשוטו שעשו יהרוג אותו אך יותר מכל הוא פחד "מיד אחי" –מהאחווה עם עשו ,מההתחברות עם עשו.
עצם המפגש עם עשו יכול לחולל נזק רוחני עצום לילדיו ולכך ביקש תחנונים גם על כך. וכעשו מציע לו "נסעה ונלכה נגדך" אומר יעקב אדוני יודע כי הילדים רכים ודפקום יום אחד אין חיישנים טובים יותר מאלו המצויים בנפשו של הילד הוא יודע לזהות בין רוחניות לגשמיות ויש לחשוש שמא כתוצאה מהקשר "ודפקום יום אחד".
(נשלח ע"י הרב אלי ויזנר)