בית הא-להים ושער השמים

הדפסה

"ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית א-להים וזה שער השמים" (בראשית כ"ח, יז)

הרמב"ן מבאר כי יעקב מדבר כאן על שני מקומות שונים: מחד, בית א-להים, ומאידך שער השמים (האחד הוא באר שבע והשני ירושלים, או שהאחד ירושלים והשני בית-אל).
אולם, ראשונים אחרים מבארים כי מדובר כאן על מקום אחד, שמהווה הן בית א-להים והן שער השמים. וכך אומר רש"י:
"הוא בית המקדש שהוא שער לעלות משם התפילות והקרבנות"
וכן מבאר ראב"ע.

ואכן, יש לחקור מהו אותו 'שער השמים': האם הוא מהווה יישות עצמאית, העומדת בפני עצמה, מנותקת מ'בית'; או שמא קשורה היא קשר הדוק עם הבית.
חקירה זו מזכירה את מצוות מזוזה, בה נאמר: "וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך" (דברים ו', ט; שם י"א, כ) מצד אחד בית, ומצד שני שער! ואכן, נחלקו ראשונים האם יש חובה להקים מזוזה על שער שאיננו מהווה חלק מ'בית' (כגון שער חצר שאין בה בית), או שמא דווקא בשער הבית שייכת המצווה.
בכל אופן, לדעת הכל יש קשר הדוק בין השער לבית עצמו, וכשקובעים מזוזה בשער הבית היא חייבת להיות בתוך הבית, בכניסה אליו, ולא מחוץ לבית בשער החיצוני לבית.

משמעות הדברים איננה הלכתית גרידא; יש כאן רעיון מחשבתי עמוק ועקרוני. ישנן תפיסות פילוסופיות המבינות את המציאות הא-להית כדבר טרנסצנדנטאלי, מרוחק מאוד הקב"ה שוכן ב'שמים' ואין לו שום קשר עם הארץ, החומרית הגשמית והמאוסה יחסית לעולמות העליונים.
מאידך, ישנן תפיסות פילוסופיות התופסות את א-להים כדבר אימננטי, קרוב ביותר, כמו חברותא של האדם הקב"ה נמצא בעולם והעולם הוא הקב"ה. תפיסה זו מזהה את הא-להים עם הטבע.

היהדות שוללת לחלוטין שתי גישות אלו. אנו סוברים כי "הקב"ה מקומו של עולם, ואין העולם מקומו", ועם כל זאת הקב"ה קרוב אלינו ומשגיח עלינו כל רגע ושעה.
השמים אינם מנותקים מהארץ: "בראשית ברא א-להים את השמים ואת הארץ" (בראשית א', א)! וכן "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד" (דברים ו', ד). אין ניתוק בין ה' בארץ לבין ה' בשמים, כולו אחד.
היחס בין א-להי השמים וא-להי הארץ הוא יחס הסותר עצמו. מצד אחד, אי אפשר לתפוס כלל את הקב"ה, שמלוא כל הארץ כבודו ומשכנו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ומצד שני, אנו מתפללים לכיוון בית המקדש, בית בו שכינתו של הקב"ה שורה בו, בארץ בלבד!

סתירה זו בולטת בתפילת שלמה: "כי האמנם ישב א-להים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה אשר בניתי!" (מלכים א' ח', כז)

ועם כל זאת, פותח שלמה: "בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים" (שם יג)

המפתח ליישוב הסתירה נעוץ בפרשתנו: "אין זה כי אם בית א-להים, וזה שער השמים!". אכן, אותו מקום מהווה מצד אחד צמצום נוראי של הקב"ה בית א-להים הקב"ה האימננטי נמצא בארץ, "מוגבל" בבית, ומצד שני שער השמים. אותו הבית עצמו הוא שער לא-להים הטרנסצנדנטאלי, הבלתי נתפס, אשר בשמים ממעל.
כך גם יש להבין את מצוות מזוזה – כשאנו נכנסים לבית אין להתנתק מהמציאות הא-להית בטבע בחוץ. עם הכניסה לבית, בשער, אנו מקיימים את מצוות המזוזה, המורה על מציאות א-להים, משכן ה' בתוך הבית פנימה.
תפיסה זו איננה מוגבלת למצווה זו או אחרת, אלא מהווה ראייה כללית של העולם כולו, וכאמירת חז"ל:
"עולם הזה דומה לפרוזדור, עולם הבא דומה לטרקלין. התקן עצמך לפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין" (אבות פ"ד, מ"א).

לא רק בית המקדש מהווה בית א-להים ושער השמים בחדא מחתא, העולם כולו מהווה בעצם בית בפני עצמו, "ויפה שעה אחת של דברי תורה בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", ועם כל זאת אינו אלא שער, פרוזדור לעולם הבא.
עלינו להסיק מכאן לגבי חיי היום יום שלנו. הכתוב מנחה אותנו להתנהג באופן פרדוקסלי: מחד, יש לראות בעולמנו את הקב"ה, להתפעל מן הטבע מה רבו מעשיך ה', להרגיש את המציאות הא-להית בחיינו כאן בכל מקום ובכל זמן. התפיסה האימננטית, זה 'בית א-להים'.

עם כל זאת, בל נשכח שעולמנו הינו רק אשנב ופתח בלבד, לעולם אחר, וכאן נמצאים אנו רק ב'שער השמים'; בעוד שעולם השמים הטרנסצנדנטאלי, מרוחק מאיתנו, והקב"ה – 'לית מחשבא דתפיסא ביה כלל'.

(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. שיחה שהועברה בשבת קודש פרשת ויצא ה'תש"ן, וסוכמה על ידי הרב דוד טי. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)