"אשר תשים לפניהם"
בפרשתינו פרשת משפטים התורה מביאה את המצוות,החוקים,הכללים אשר ישמשו את עם ישראל בבתי הדין בעת עשיית המשפט.
אלא שאם נעמיק בהגדרת המילה "משפט" נמצא שהגדרתה היא – יישום החוק באופן צודק. מהות המשפט הינה ליישם את החוק…
הגדרת החוק קרי עשיית הצדק נקבעת דווקא על ידי עושי הצדק ,כל מדינה ומדינה קובעת את הנורמות והחוקים על פיהם הם רוצים לחיות והעובר על פיהם צפוי להקרא למשפט.
ב"סדום" גם היו בתי משפט,לא היה סתם אכזריות ורשע שם,אלא שה"רשע" היה מעוגן בחוק,הנורמות נקבעו לפי פרמטרים אכזריים,ולפיכך היה צורך בבתי המשפט -מקום המברר גדר החוק ותוכנו.
הגמרא בסנהדרין פ' אחד עשר דף קט: מביאה כמה מקרים של דייני סדום והצורב שבהם "דפדע ליה לחבריה אמריה ליה הב ליה אגרה דשקל לך דמך (הפוצע את חבירו ישלם הנפצע בעבור הקזת הדם שהלה עשה לו…) מגזירות החוקים הינך למד את אופיו של העם.
פרשת "משפטים" אינה אוסף חוקים גרידא,אלא מגלמת בתוכה הגדרת "צדק" מהו – הגדרת הנהגות "בין אדם לחבירו" מהן …
בתחילת הפרשה התורה מדברת על עבד עברי ומביאה את הדינים בהקשר אליו,החל מהדין שבשביעי יצא חינם ,ובהמשך "בגפו יצא" שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית ,וכלה בפרשת ראה בחובת ההענקה ביציאתו לחרות.
ידועה הגמרא בקידושין דף כ "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו"- והסביר שם תוס' שהעבד נקרא כאדונו כיון שישנם פעמים שצריך לכבד את העבד יותר מעצמו כגון שהיה לו כר אחד שצריך ליתנה לעבד… העומד מן הצד משתאה ושואל הכצעקתה הרי מטרת העבד "לעבוד" ומהיכן נלקחו דינים אלו….
אלא שהגדרת המונח "עבד" בתורה שונה ביסודו "עבד" אינו הגדרת סטטוס אלא הגדרת מצב זמני באדם ,אדם שנקלע לחובות ובמצבים מסוימים בחר או בחרו בי"ד דרך להסדר החוב ע"י מכירתו לאדון,משום כך גם למושג "אדון" אין ביטוי כדברי התורה בפרשת דברים" וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים"… ולכן חובה על האדון לכבדו ולא לנהוג בו מנהגי שפחות.
על משקל הבחנה זו בפרשת משפטים נהג המשגיח ר מאיר חדש זצ"ל לומר על מה ששואלים בפרשתינו על הפסוק "ושוחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים" והלא בצדיקים עסקינן וכי כמה פרוטות יסלפו אותם מדרך הישר? פרשתינו באה ללמד שצדיק הלוקח שוחד ואינו מתעוור "איז נישקינט מאנטש" ובתרגום:איננו בן-אדם… ולכך פשוט הוא שיתעוור.
(הרב אלי ויזנר)