"כי השוחד יעור עיני חכמים" – המהות שבטעם
"כי השחד יעוור עיני חכמים" – התלמוד [סנהדרין כ"א, ע"ב]:"ואמר ר' יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם. כתיב: "לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" [דברים, י"ז,ז]. אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור. וכתיב: "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו" [מלכים א, י"א,ד]. כתיב: "לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה" [דברים, י"ז, ט"ז]. ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב, וכתיב: "ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו'" [מלכים א, י, כ"ט].
אם כך, מדוע מגלה התורה את הטעם לאיסור לקיחת שוחד – "כי השוחד יעוור עיני חכמים" – ולא חששה שמא יכשל האדם בכך? אלא שבעוד שלמה המלך בטוח היה כי לא יכשל באיסורים הנ"ל, לוקח השוחד לא יכול להיות בטוח שלא ייכשל, שכן התורה מעידה עליו כי הוא "עיוור", השוחד מעוורו, ומשכך אין הוא יכול להיות לדעת שלא ייכשל [בעל שואל ומשיב/טללי אורות]. טעם אחר לקושיה: באיסורים להרבות נשים וסוסים למלך, יכול היה שלמה המלך לומר לעצמו שחכמתו וצדקותו תעמודנה לו כנגד הטעמים שנתנה התורה לאיסורים אלו. אבל בלקיחת שוחד, אין האדם יכול לסמוך על חכמתו וצדקותו. מאחר ו"השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" עצם נטילת השוחד שוללת את האפשרות שהאדם יישאר בחכמתו ובצדקותו. עצם הטעם של איסור נטילת השוחד שוללת מהאדם את האפשרות לחשוב על כל הגנה אפשרית מתוצאתו המזיקה של הפרת איסור נטילת השוחד [הרבי מגור/ליקוטי יהודה/טללי אורות]. וכפי שפרש רש"י בעקבות התלמוד [כתובות ק"ה]: "משקבל שוחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבבו אצלו להפך בזכותו". ואפשר להוסיף שהמלה "כי" אינה טעם לאיסור נטילת השוחד, אלא מצביעה על התוצאה הוודאית של נטילת השוחד, דברי התלמוד [כתובות, ק"ה, ע"א]: "אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב;…אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף הדעת".
(נשלח ע"י יואב מיליס. מוקדש לע"נ הוריו זהרה ושמעון מיליס ז"ל ולע"נ אחיו צדוק בן שמעון וזהרה מיליס ז"ל)