"ואהבת את ה' אלוקיך"
"ואהבת את ה' אלוקיך" – אהבת ה' הנה מצוות עשה. אך כיצד ניתן לצוות על האדם לאהוב? לדעת הרמב"ם,ספר המדע: "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדול לידע השם הגדול". אבל בעל "חובת הלבבות"סבור שאהבת ה' טבועה בנפש האדם שהיא חלק אלוה ממעל, ואם יתפנה האדם מעניני העולם הזה המסיטים אותה ממשיכתה לה', ממילא היא תשאף לחזור לעצמותה ולמהותה – אל ה'.
התלמוד במסכת יומא [פ"ו, ע"א] מעמיד אותנו על פן אחר באהבת ה': "עשה שיהא שם שמים מתאהב על ידך". כיצד? "שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי לו לפלוני שלמד תורה! אשרי אביו שלמדו תורה! אשרי רבו שלימדו תורה! פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו". נמצא, שאהבת ה' מחייבת את האדם להתחשב בזולתו, ולשקול את השלכות מעשיו בעיני הזולת. היהודי המאמין אינו יכול לקיים אמונתו בדרך המתעלמת מהאופן שבו הדבר ייתפס בעיני סביבתו.
(נשלח ע"י יואב מיליס, מוקדש לכבוד שבת בר המצווה של בנו היקר – נווה הי"ו)