"יסף עליכם ככם" – הברכה והכח שבלכידות חברתית
פרשת דברים פותחת בדברי תוכחה קשים של משה לעם ישראל ערב מותו ובתוכם ברכת משה: "ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב; ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם" [א,י"א]. ותמה רש"י "מהו שוב ויברך אתכם? אמרו לו [ישראל]: משה, אתה נותן קצבה לברכותינו? כבר הבטיח ה' את אברהם 'ושמתי זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעך ימנה' [בראשית, י"ג, ט"ז]. אמר להם [משה לישראל]: זו הברכה משלי, אבל הוא [ה'] יברך אתכם כאשר דיבר לכם".
ואכן יש לתמוה: מה ראה משה להוסיף ברכה משלו על ברכת ה' שכבר נתנה בעבר לאבות? ברכת ה' לאברהם היתה בלתי קצובה. ה' מבטיח את אברהם ריבוי מספרי של העם עד כי לא יהיה ניתן למנותו, לעומתה ברכת משה הנה ברכה קצובה. ומדוע? משום שמתנה לא קצובה שאדם נותן לחברו אינה מתנה. משה לא רצה להחזיק לעצמו את הגדולה שהוא יכול לברך את העם ללא קצבה, ומשום כך קצב ברכתו. וכשתמהו ישראל על כך כדברי רש"י השיב להם: אני מברך אתכם בדבר שיש לו קצבה, אבל ה' יברך אתכם בברכה הלא קצובה שהובטחה לאבותיכם [מעם לועז].
למה התכוון משה: זו הברכה משלי? מהיכן היה למשה לברך את עם ישראל בברכה כזו? בעקבות חטא העגל התברך משה: "ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו" [דברים, ט,י"ד]. נמצא שמשה ברך את ישראל מכח ברכת ה' אליו [בעל ההפלאה,טללי אורות].
מצינו כי ברכת ה' לאברהם נתנה פעמים. תחילה הובטח לאברהם: "ושמתי זרעך כעפר הארץ" [בראשית, י"ג, ט"ז] ובהמשך: "הבט נא השמימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אתם, ויאמר לו כה יהיה זרעך". טעמים רבים נתנו לברכת הריבוי כעפר הארץ וכחול הים מחד ולכוכבי השמים מאידך [מעם לועז]. בפרשתנו בוחר משה את המשלת עם ישראל לכוכבי השמים. ברכת משה לישראל מופיעה מיד לאחר טרוניתו: "לא אוכל לבדי שאת אתכם". מדוע בחר משה את המשלת ישראל כאן דוקא לכוכבי השמים?
פרשת דברים נקראת תמיד לפני ט' באב. בית המקדש חרב בשל חוסר לכידות חברתית ודאגה לזולת בעם מתוך שנאת חינם. משה מרמז בדבריו בהמשלת עם ישראל לכוכבי השמים שעל אף הריבוי העצום של כוכבי השמים, ועל אף שכל אחד מכוכבי השמים מאיר ובוהק באור הלילה, וכל אחד הוא כוכב ועולם שלם בפני עצמו, עדיין רחוקים הכוכבים זה מזה, לעיתים מרחק גדול מאוד. לפיכך, כאשר ריבוי עם ישראל הוא ככוכבי השמים קשה גם למנהיג רב עוצמה כמשה לשאת את כל הטורח שבהנהגה [אפיקי יהודה]. לעומת זאת, המשלת עם ישראל לעפר הארץ או חול הים ממחישה את הלכידות החברתית שבתוך עם ישראל. כשם שגרגירי העפר/חול הים צמודים זה לזה, וצמידות זה היא שמעניקה לגוש העפר את כוחו, כך כשעם ישראל מאוחד ומלוכד הוא יכול לעמוד בפני הסכנות מבחוץ, וגם להנהגתו קל להנהיגם.
ואולי גם בשל כך מזכיר כאן משה גם את ברכת ה'. משה מברך את כל אחד ואחד מיחידי העם – "יוסף עליכם ככם אלף פעמים" – שכל אחד מישראל ימשיך להאיר ולהיות חזק פי אלף ככוכב השמים, אבל מייד מזכיר לכל אחד מאיתנו שחשובה יותר ברכת ה' – שנהיה מאוחדים ומלוכדים כעפר הארץ. כי במקום שאין אחדות ולכידות חברתית, גם לחזק ומאיר ככוכב השמים יש הרבה פחות כח. אף שיש משמעות חשובה לכל אחד ואחד מיחידי העם, שכן כל אדם הוא עולם בפני עצמו, ויש לו ערך משל עצמו, עדיין הלכידות החברתית של מכלול יחידי עם ישראל מעניקה משמעות גדולה יותר לאדם היחיד שבתוכו. דימויו של משה לכוכבי השמים בא להורות כי על אף שלמתבונן מרחוק [מהארץ לשמים] נראים עם ישראל כהמונים ללא מספר, שלכאורה אין ליחיד שבו חשיבות, עדיין כל אחד מעם ישראל הוא כוכב עצמאי, עולם בפני עצמו, הנתון להשגחה פרטית של ה' [הרש"ר הירש].
מדוע פתח ה' את ברכתו הראשונה לאברהם שזרעו יהיה כעפר הארץ? האמנם יש משמעות להבטחה שלא ניתן יהיה למנות את עם ישראל? והרי מצינו כי ה' מצווה את משה למנות את עם ישראל? והרי משה עצמו מעיד "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים" [דברים,ז,ז]? הרש"ר הירש מעמידנו על רעיון חשוב בהמשלת הריבוי דוקא לעפר הארץ. אין הכוונה בהכרח שעפר הארץ אינו יכול להימנות. האדם יכול ויפתח שיטה למנות את עפר הארץ. לא המנין העצום של עפר הארץ הוא החשוב שבברכת ה', אלא בכח שיש בעפר הארץ.
כשם שהאדם אינו יכול לקצוב [=להגביל במכסה] את עפר הארץ, משום שהדבר נתון בידי ה' בורא העולם, כך לא יהיה שום כח בעולם שיוכל להגביל את קיומו של עם ישראל. אין כאן רק דמיון מספרי גרידא, אלא כשם שהעפר מהווה חומר יסוד לכל דבר בעולם, וכל דבר שנוצר בעולם בסופו של דבר חוזר להיות עפר, כדברי קוהלת: "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" [קהלת, ג,כ], כך גם עם ישראל, חשיבותו ואופן יצירתו. ה' מברך את עם ישראל בכח הקיום הנצחי והתמידי כעפר הארץ. היכולת לברך את עם ישראל בכח קיום נצחי ותמידי מסורה רק לה' לפיכך ראה משה להצמיד לברכתו את ברכת ה' לאברהם:"ויברך אתכם כאשר דיבר לכם".
ברכת משה נתנה בזמן ריבוי של מריבות בתוך עם ישראל כפי שהעיד משה על "טרחכם משאכם וריבכם" לפיכך אף שהיא גדולה, מוגבלת היא. ברכת ה' לעם ישראל מתקיימת כאשר מתקיים בתוך עם ישראל השלום, כאשר כל יחידי עם ישראל פועלים מתוך לכידות חברתית ואכפתיות לזולת, כדברי המשנה [עוקצים, ג,י"ב]: "אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא ה' כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". כאשר מתקיים השלום בתוך עם ישראל, יכולה גם להתקיים ברכתו המושלמת של ה' לאברהם "ושמתי זרעך כעפר הארץ". לפיכך מעביר משה מסר לעם ישראל שעל אף ברכתו הקצובה והמוגבלת, עליהם להימנע מטרח, משא ומריבה בתוכם על מנת שתתקיים בהם ברכת ה' לאברהם [בנין אריאל].
ואין יפה וחשוב להרהר במסר זה דוקא מתוך פרשתינו הנקראת תמיד לפני ט' באב, ומברכת גדול מנהיגי ישראל, בימים – בתקופת בית המקדש השני – שבהם חוסר השלום בתוך העם, הטרח, המשא והמריבה מתוך שנאת חינם, הביאו לחורבן הבית ולצרות קשות לעם ישראל. גם למנהיגנו בדור זה חשוב להרהר בדברים אלו על מנת שיפעלו – בכלים הדמוקרטיים והחוקיים של ימינו – להגדיל את הלכידות החברתית והשלום בתוך העם, דברים שהם תנאי הכרחי להתקיימות ברכת ה' בעם ישראל.
(נשלח ע"י יואב מיליס. מוקדש לע"נ הוריו זהרה ושמעון מיליס ז"ל ולע"נ אחיו צדוק בן שמעון וזהרה מיליס ז"ל)