מטות – כוח הדיבור / רוח כנגד החומר
רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר "אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך".
רבי אומר: בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך …למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך". איזה הן מעשה ידיו של אדם – הוי אומר: בניו ובנותיו של אדם (שבת לב:).
יש לעיין מדוע התורה החמירה כל כך בעון נדרים עד כדי מיתת בניו ואשתו של הנודר, הרי בסך הכל דיבר ולא עשה שום מעשה. דוגמא נוספת שמצאנו שהתורה החמירה בדיבור יותר ממעשה, במוציא שם רע שחייבה אותו התורה לשלם מאה שקלים, לעומת האונס שמחויב חמישים שקלים. רואים אנו שהתורה החמירה בחטא התלוי בדיבור יותר מאשר חטא התלוי במעשה. ולא רק בעניין העונש, אלא גם לעניין השכר הדיבור עושה יותר רושם, שהרי מצאנו ששכר תלמוד תורה הנעשה בדיבור, שקול כנגד כל המצוות אף המעשיות.
כמובא בירושלמי פאה פרק א' "אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולן".ובגמרא שם "רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה וחד אמר אפי' כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר א' מן התורה".
בגמרא בברכות (סא:): מובא: תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות, אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים, אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם, אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה, אלא טפש אתה. ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים ל כ) כי הוא חייך וארך ימיך – כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה – על אחת כמה וכמה.
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס מי הביאך לכאן, אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.
הגר"א בספרו אמרי נועם מבאר שפפוס שנתפס על דברים בטלים. היה גדול הדור ועשיר ומכובד, כדאיתא משמת פפוס ולוליינוס נגדעה קרן ישראל ואין עתידה לחזור עד משיח בן דוד
ורש"י בגמרא תענית יח: לוליינוס ופפוס אחיו – צדיקים גמורים היו. דאמרינן הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן, ויש אומרין שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה, ואמרו היהודים הרגוה, וגזרו גזרה על ישראל, ועמדו אלו ופדו את ישראל, ואמרו אנו הרגנוה, והרג המלך לאלו בלבד .
יוצא לפי זה ש"הדברים הבטלים" שבגינם פפוס נתפס היו מסירת נפש להצלת עם ישראל .
יש לתמוה כיצד מעשה שבגינם אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן נקראים דברים בטלים ?
והיישוב לשאלה שכל מצוה ולא משנה כמה גדולה וחשובה היא ביחס לתלמוד תורה נחשבת לדברים בטלים – והדברים מבהילים .
היתכן שאדם הלומד הלכות סוכה יותר גדול מהמקיים מצות סוכה בפועל… ?!
שלכאורה ההיגיון נראה הפוך שהרי בעשיית המצוות, האדם עמל ומשקיע יותר מאמץ מאשר בלימוד תורה הנעשה רק בדיבור .
ספר שמירת הלשון מסביר: שכמו שבענייני היסודות שהטביע ה' יתברך בעולם, דהינו: אש, רוח, מים, עפר, היסוד הרוחני הוא הרבה יותר חזק מהיסוד הגשמי "ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים", כן הדבר בעניינים העליונים כמו ציצית, לולב ,שופר וכדומה, אף שעל ידם פועל גם כן תקונים גדולים בעולמות העליונים ועל ידם גם כן נתקדש האדם לה', אף על פי כן אין מה להשוות בינם לבין לימוד התורה.
הטעם כי כל המצוות הנעשות על ידי אמצעי גשמי כדוגמת מצוות ציצית, אי אפשר לקיים אלא על ידי לבישת בגד גשמי, וכן סוכה לולב, ובדומה לשאר מצוות. לא כן לימוד תורה שעניינו תלוי בכוח הדיבור והמחשבה שהוא כוח פשוט רוחני בלבד ולכך פעולתו שפועל למעלה נורא עד מאוד ללא שום הגבלת החומר, ועל כן קדושת תלמוד תורה הוא כנגד כולם. כן הדבר להופכו בעניין קלקול כי בכל האיברים שהוא עושה בהם עוונות מחמת שהם גשמיים אין קלקולו למעלה גדול כל כך, לא כן בעוון התלוי בדיבור שפועל פעולתו ע"י כוח רוחני בלבד, קלקולו למעלה בעולמות העליוניים הוא גדול עד מאוד ולכן עונשו כנגד כולם.
ככל שמעשה האדם יותר רוחני ופחות קשור לדברים הגשמיים, השפעתו יותר גדולה לאין ערוך. לכן, הקפידה התורה כל כך בחטאי הלשון. כמו שמצינו שבית ראשון נחרב על גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה, לעומת בית שני שנחרב בגין שנאת חינם. וכידוע, על בית ראשון התנחמנו, אך על בית שני אנו עדיין מצפים להתנחם.
ויהי רצון שבזכות מאמר זה, נזכה להפנים את חומרת חטאי הלשון והמחשבה וע"י זה נזכה לגאולה השלמה ב"ב אמן.
(נשלח ע"י אורן אקוע)