הנני נותן לו את בריתי שלום
וידבר ה' אל משה לאמר. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום (במדבר כ"ה,י-יב)
בקריאת פסוקים אלו עולה ובוקעת השאלה מה עניינו של השלום דווקא אצל מעשה הקנאות של פינחס,מעשה שיש בו לכאורה ניגוד לדרך השלום.
המפרשים במקום כבר עמדו על שאלה זו והציעו מספר פירושים. ראב"ע מפרש: והטעם שלא יגור מאחי זמרי כי הוא נשיא בית אב
כלומר,כיון שהרג אדם חשוב נשיא בית אב לשמעונייש חשש לנקמת דם, וכדי להגן על שלומו של פינחס ניתנת לו ברית השלום. רש"י במקום נותן טעם אחר: שתהא לו לברית שלום. כאדם המחזיק טובה וחינות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו
כלומר,אכן אין קשר תוכני בין מעשיו של פינחס לברית השלום, אלא זו ניתנה לו כשכר על קידוש שם שמים.
נראה שניתן להציע הסבר שלישי, אשר יקשר בין הדברים, הן מבחינת אופיו של פינחס והן מבחינת טיב האירוע.לשם כך נחזור ונעיין בסופה של הפרשה הקודמת, במעשה פינחס, וננסה לשחזר את האירוע:
והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד. וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו.ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה… (שם כ"ה,ו-ח)
עולה ומצטייר לפנינו מחזה מצמרר, של דמות אלימה המגיעה וסכין שלופה בידה והורגת אדם בדם קר, ללא היסוס וללא משפט. המבוכה גוברת ביודענו שאותה דמות העושה את המעשה היא פינחס הכהן. פינחסמזרע כהנים הוא, עליהם אומר מלאכי:
וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי…בריתי היתה אתו החיים והשלום… תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי… כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה'צ-באות הוא(מלאכי ב',ד-ז)
דמותו של הכהן היא דמות של איש שלום ואמת, הרצוי ונוח לבריות. וכך כותב הרמב"ם:
ולמה לא זכה שבט לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים. (הלכות שמיטה ויובל פי"ג, הי"ב)
פינחס הוא נכדו של אהרן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. היינו מצפים, איפוא, שחינוכו של הנכד אף הוא יהיה בדרך זו של שלום וקירוב לבבות, ולא של הרג, דחייה ונקמה.
הגמרא בסנהדרין לומדת: ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו – מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש (פב.)
כלומר,פינחס אינו אוחז בחרבו תמיד, אלא יושב הוא בבית המדרש. אכן, בקימתו יש התנתקות מהדרך בה הלך ועל פיה חונך, דרך האמת והשלוםומאידך, יש בקימה זו התעלות. לא כל אחד מסוגל להתעלות בשעות משבר קשות שפוקדות את העם. עיון נוסף בפסוקים מגלה לנו שאכן זה היה המצב – מגיפה משתוללת בעם והמנהיגים בוכים מול אהל מועד. יש כאן שבירה במנהיגות וייאוש כללי. בשעה קשה שכזו, רק אדם גדול כפינחס יכול היה לשלוט במצב. יודע הוא שברגע כזה עליו לנטוש זמנית את דרך השלום ולקום לעשות מעשה קיצוני, שיביא בסופו של דבר לרגיעה.
נתינת השלום לפינחס ניתנת כעת להסבר באור חדש: גם אדם שנוקט כל חייו בדרך השלום והאמת, אם אוחז הוא, אפילו לשעה קלה, ברומח והורג אדם, קיימת סכנה שמשהו בקרבו יתהפך, משהו ברגישות שלו ייפגם. לפיכך יש צורך בברית השלום הבטחה היא לחזרתו למסלול הטבעי והרצוי אליו הוא שייך.
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אמר הקדוש ברוך הוא בדין הוא שיטול שכרו לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום גדול השלום שנתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום והתורה כולה שלום שנא' דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג', יז). ואם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום… שמע ישראל חותמין פורס סוכת שלום על עמו, התפלה חותמין בשלום, בברכת כהנים חותמין בשלום. אר"ש בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כ"ט, יא) (במדבר רבה כ"א,א)
(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. שיחה שהועברה בליל שבת קודש פרשת פינחס התשנ"ב, ולא עברה את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)