מה טבו אהליך יעקב
מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים (במדבר כ"ד, ה)
בגמרא בברכות (יב:) מובא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה מפני טורח הצבור
המיוחד שבפרשת בלק הוא שכתוב בה: כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו (שם, ט)
ובגרסה אחרת במכילתא: משום דכתיב בה 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא' (שם כ"ג, כד)
בדברי בלעם מתוארת השלווה שבמחנה ישראל: נחלים, אוהלים, גנות עלי-נהר.
נצייר לעצמנו אותו מדבר שממה, אשר בתוכו, בשלווה פסטורלית, נטועים להם אוהלי בני ישראל שורות שורות, עצים וגנות, נאות דשא ומי-מנוחות:
כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו (שם כ"ג, ט-י)
לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו. כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (שם, כא-כג)
מה טבו אהליך יעקבמשכנתיך ישראל.כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים. יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו (שם כ"ד, ה-ז)
ועל-כך אומר המדרש: 'מה טבו אהליך יעקב' – שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה.
גם בתוך אותה שלווה נשמרה הצניעות.
בהמשך דברי בלעם עדים אנו לשינוי פתאומי וקיצוני באווירה: לאחר נזילת המים מן הדלי טיפין טיפין, בשקט ובשלווה, מופיע פתאום נחשול אדיר, פרץ-מים, מים רבים אדירים,והסערה מתגברת:
אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ. כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור… (שם כ"ד, ח-ט)
אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל (שם, יז-יח)
חוסר-שלווה,מלחמות בלתי-פוסקות, מהומת-עולם. האין זו סתירה כביכול הושמעו כאן הסימפוניה החמישית והשישית כאחת!
מיוחד בקיצוניותו פסוק אחד בפרשה זו:
הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה (שם,כד)
לכאורה,התאווה לבשר האויב והצימאון לדם מגיעים כאן לשיאים.
רש"י,למרבה הפלא, מתעלם כליל מהנימה החריפה, ומעביר את כל הדימויים למישור אחר לגמרי:
כשהם עומדים משנתן שחרית הם מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצוות: ללבוש טלית, לקרוא שמע ולהניח תפילין.
ובלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד קורא את שמע על מטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום ב"ה, והקב"ה מפיל חלליהם
רש"י"מתעלם" מפשוטו של מקרא. ההסתערות של שתיית דם ואכילת טרף מתחלפת בהסתערות על התפילין, בכיבוש הציצית, ובטרף של קריאת שמע באימה וביראה.
ביסוד אותו שילוב מופלא, בין החרב, המלחמה וקיום המצוות טמון כוחו של מחנה ישראל. מחנה צבאי, שבו מטבע הדברים מתערערים כל יסודות הבושה, הופך להיות מחנה של קדושה, שאין פתחיו מכוונים זה כנגד רעהו.
יש כאן גבורה כפולה: הארי הטורף והארי השוכב – יש לדעת מתי להילחם ומתי לכבוש את הכוח ולא להתפתות אחר יכולת ההרג.
אומות העולם אינן יכולות לתפוש שילוב מעין זה. בתוך גנות ואוהלים על פלגי מים – הייתכנו רעש ומלחמות בלתי פוסקות? מצד שני, אין הן יכולות לתפוש כיצד יכולה הצניעות לדור במחנה צבא.
ומתוך אותה התפעלות של נביא אומות העולם באה קריאת-ההפתעה שלו: "מה טבו אהליך יעקב" – אוהלים שבהם באות שתי הגבורות לשילוב יוצר ומפרה.
(הרב אהרן ליכטנשטיין. שיחה שהועברה בשבת פרשת בלק ה'תשנ"ו.סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)