קטגוריה: שבועות

לכאורה, גם כשקבלו בני ישראל את התורה ב"נעשה ונשמע", יש בכך בעיה מסוימת, שכן קשה מאוד לשמור על התחייבות זו בתנאים ובמצבים אחרים אותם עם ישראל עתיד לעבור.

שבועות מוזכר בתורה כחג הקציר ולא כחג מתן תורה. ניתן כמובן לומר שלחג זה יש שני פנים ולא קרב זה אל זה. אך נראה שישנה זיקה מסויימת בין שני ענייניו של היום.

כשבאים להודות להשי"ת על המתנה הגדולה והיקרה שנתן לנו בעצמו את התורה, נקבעו שני ימים טובים להודות על מתן התורה.

הדגש ששמה התורה על ארץ ישראל במקרא הביכורים שופכת אור חדש על מצווה זו: מוכח ממנה כי הביכורים אינם תודה לקב"ה על הפירות, אלא תודה דווקא על הארץ.

הגמרא במסכת ראש השנה (טז ע"ב) מביאה את הדין הבא: "ואמר רבי יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר 'מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת' – מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל".
מהו הטעם של מצווה זו, לפיה צריך האדם לפקוד את רבו בימי הרגל?

במגילת רות מסופר שכאשר בועז מסכים לכנוס את היבמה, רות המואביה, מברכים אותו כולם: "ויאמרו כל העם אשר בשער, והזקנים עדים, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל, ועשה חייל באפרתה, וקרא שם בבית לחם. ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה, מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת" ( רות ד. יב'-יג')

איזו ברכה מוזרה!!!
למה מברכים אותו שתהיה האשה כרחל וכלאה? הלא שתיהן היו עקרות, ונכנסה לאה לקידושין עם יעקב במרמה, ולא אהב אותה יעקב….ולמה כמו יהודה ותמר? שחשב אותה ליצאנית, וגרמה לו להיות איתה ולייבם אותה בעל כורחו…
לא יכלו לברך אותו "שיהיה ביתך כבית אברהם ושרה? כבית יצחק ורבקה? מה העניין דווקא כרחל וכלאה?

זכו ישראל, ופרשת 'במדבר' נקראת תמיד לפני חג השבועות. השנה זכינו שאף שבת 'נשא' צמודה לחג. בחינת מסע העם במדבר המתואר בפרשות אלו תוכל ללמדנו על חג מתן תורה, ותעזור לנו לקבל את התורה באופן עמוק יותר.

אמנם בט"ו בניסן יצאנו ממצרים. אבל לוקח זמן רב להוציא את תודעת מצרים מליבנו. זה לוקח ארבעים ותשעה ימים.

דועה לנו המחלוקת מהו בדיוק יום מתן תורה, אבל עדיין קשה – מדוע התורה מסתירה תאריך זה מאתנו? מדוע התורה לא כותבת במפורש שחג השבועות הוא יום מתן תורה, כמו לגבי סוכות ופסח?

חג השבועות מכיל בתוכו מוטיב חשוב של גירות. גיורה של רות מבטא את גיורו של כלל עם ישראל, לרגלי הר סיני. תהליך הכולל לפי ההלכה מילה, טבילה והרצאת דמים – עבר על עם ישראל בכללותו, כציבור.
חלק מרכזי מתהליך הגירות מכיל מרכיבים לאומיים. מלבד "א-לוהיך א-לוהי" – ועוד לפני זאת – אומרת רות "עמך עמי". דברים אלו וודאי נכונים בגירות לאומית של כלל עם ישראל, אך נכונים גם בכל גירות פרטית. הגר אינו מצטרף לא-לוהי ישראל בלבד, אלא אף לעם ישראל.
מן הצד השני, הגירות היא תהליך הכולל מעשים פרטיים. מילה, טבילה והרצאת דמים בזמן המקדש – הם תהליך שכל גר מבצע בפני עצמו, באופן אישי. התהליך הנפשי גם הוא מהווה תהליך אישי, של כל אחד ואחד בפני עצמו. כל אחד עובר את קבלת המצוות שלו, את הטבילה שלו.

על הפטרת שבועות העוסקת במעשה המרכבה (יחזקאל א, א-כח), לא ניתן לכתוב שיעור, כמובן, שהרי משנה מפורשת (חגיגה פ"ב מ"א) אוסרת זאת. וזה לשונה: "אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור, וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם".
לכאורה, מן ההיגיון היה שלא לקרוא בה כלל כהפטרה, שהרי מה טעם לקרוא הפטרה שאסור לעסוק בה?

את יציאת מצרים ראו חז"ל כאירוסין בין הקב"ה לרעייתו – כנסת ישראל – כפי שעולה מן המשל בשיר השירים, וכפי העולה מנבואתו הראשונה של ירמיהו על 'חסד הנעורים ואהבת הכלולות'. לעומת זאת, את עמידתם של ישראל בתחתית הר סיני לקבל את התורה, רואים חז"ל ככניסתה של הרעיה תחת כנפי דודה לקשר הנישואין.

אם היינו שואלים את ריה"ל מהו החג החשוב ביותר לדעתו, ודאי היינו מקבלים נזיפה חמורה, שכן "אין כל יחס בין שכלנו לענין האלוהי" (ב', ס), ומי אנחנו שנקבע בשכלנו שחג מסויים חשוב יותר מן השני. אולם אף על פי כן, יש מקום להניח שריה"ל היה מודה שחג השבועות הוא היום החשוב ביותר, שכן בו אנו חוגגים את האירוע המכונן של עם ישראל – מתן התורה.

הכלל שטבעה התורה דורש בחינה – מתי מותר להקריב חמץ (ודבש פירות) ומתי אסור לעשות זאת?

נראה שהתורה מייחסת קדושה לדומם יחד עם קדושת האדם. וכי מה זה משנה לקב"ה באיזה אבנים בונים את המזבח?

בני ישראל אמורים ללכת ולהאיר באור ה'. אך בעולם שאחרי החטא, דרך עץ החיים עוברת מבעד ללהט החרב המתהפכת של קלגסי מצרים, ואחר כך דרך הנדודים בלהט חרב המדבר, ולבסוף – המלחמה על הארץ.

לכאורה איך ניתן לעשות לפני שאתה יודע מה לעשות? נכון יותר היה לכאורה לשמוע ללמוד ולהפנים במחשבה, ורק לאחר מיכן להפוך את זה לפסים מעשיים…

שבעה משקים הם :דבש, דם, מים, שמן, יין, טל, וחלב.
ולכל חג מהחגים יש את העניין המיוחד שלו שמתמצא במשקה מיוחד זאת אומרת הלשד של החג מתמצא במשקה.

ידוע ששבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול.
שבת שלפני יום הכיפורים נקראת שבת שובה.
שבת שלפני שבועות כיצד נקראת?

כיוון שניתנה התורה מן השמיים, אף היא מכילה את אותם המוטיבים של האש ושל המים, המשתלבים ומשתזרים בשמיים. מה מסמלים שני המוטיבים המנוגדים הללו?

על הפרידה מלוט ותיקונה

"והיה כי תבוא אל הארץ" – כניסתם של בני ישראל לארץ טומנת בחובה סכנה חמורה, ולמעשה סכנה משולשת

כתוב במגילת רות  "וישי הוליד את דוד" וישי הוליד את דוד = 796 .  בחג השבעות = 796. מה שמיוחד כאן שזהו הפסוק האחרון של מגילת-רות אשר קוראים אותה בחג השבועות, ודוד המלך נולד ונפטר בחג-השבועות . (נשלח ע"י דורון …

דוד המלך נולד בחג השבועות (גימטריה) קרא עוד

כיוון שניתנה התורה מן השמיים, אף היא מכילה את אותם המוטיבים­­? של האש ושל המים? המשתלבים ומשתזרים בשמיים. בפרשת יתרו למדים אנחנו שהתורה ניתנה באש, ובספר שופטים אנו שומעים שהיא ניתנה אף במים.

הנשמה הנצחית זקוקה למזון הרוחני יותר מאשר הגוף האנושי זקוק למזון הגשמי וכמו שעם ישראל לא יכול היה לקבל את התורה האלוקית לפני שיצא ממצרים כך גם אין כל היגיון לשים את הצרכים הגשמיים של הגוף לפני הרצונות הנשגבים של הנשמה.

ברשותכם אדבר על משמעות ברית המילה, יחד עם חג מתן תורה הממשמש ובא. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת, כי מצווה שהייתה בידינו לפני מתן תורה ונאמרה שוב בקבלת התורה, הינה מצווה לבני ישראל ולבני נוח, ואילו כל מצווה שלא נשנתה בהר …

ברית מילה – סור מרע וגם עשה טוב קרא עוד

לע"נ פורטונה בת עליזה וכן לרפואת אריאל בת רוני וכל חולי עמו ישראל אני יודע, שדבריי הולכים לנפץ מיתוס ישן, מיתוס שגדלו עליו רבים, עוד מימי הגן, למנגינות השיר: סלינו על כתפינו.. בשל בורות מצויה, הריני לחדש לכם דבר מה. …

בשבועות לא מביאים ביכורים משבעת המינים קרא עוד

בפסח יצאנו בחיפזון, עם ישראל עזב את ארץ מצרים בבהלה ורץ למדבר. בחג שבועות עוצרים [עצרת מלשון לעצור] את המרוץ, ובמתינות ובישוב הדעת מקבלים את התורה. לכן בפסח אוכלים מצה הנאפית בחיפזון, ובשבועות מקריבים קרבן המכיל בתוכו חמץ, הנאפה לאט …

פסח ושבועות – חיפזון ומתינות קרא עוד

כאשר פוגש בועז את רות בשדה בפעם הראשונה, הוא אומר לה ששמע על כל מה שעשתה למען חמותה, וכיצד החליטה לעזוב את עמה ולדבוק בעם היהודי. הוא אומר לה, בין השאר: "ישלם ה פעלך, ותהי משכורתך שלמה". מסביר על זה …

שכרה של רות קרא עוד

חז"ל המשילו את התורה לבתו של הקב"ה (בתרגום חופשי): "… בת מלך שלא היה אדם מכירה, והיה למלך אהוב אחד, והיה נכנס למלך בכל שעה, והייתה בתו של מלך עומדת לפני אותו אהוב. אמר לו המלך: ראה עד כמה אני …

ותן חלקנו בתורתך קרא עוד

נהוג לאכול בחג שבועות מאכלי חלב. ישנם הסברים רבים למנהג זה, כגון הפסוק שנאמר על התורה "דבש וחלב תחת לשונך". בספר "מאוצרנו הישן" של ב.יאושזון מביא מספר טעמים נוספים: 1.מיד לאחר הפסוק "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך" שמדבר …

מאכלי חלב בשבועות קרא עוד

כל שנה וחג שבועות ומתן תורה שלה, ואין חג שבועות של שנה אחת דומה לזה של שנה אחרת.  משל למה הדבר דומה?  לאדם שצופה באותו סרט בתקופות שונות בחייו, ובכל פעם הוא מתחבר אליו אחרת ורואה בו משמעויות אחרות, בהתאם …

כל שנה ומתן תורה שלה קרא עוד