כשרבי שמעון בר יוחאי גילה את סודות התורה וגילה איך בכל אדם ובכל דבר יש ניצוץ קדוש ואין שום דבר שהוא רחוק מקדושה, כמה הוא היה שמח לשמוע דיבורי קדושה כאלו מיהודים תמימים.

רשב"י משמש כסמל ודוגמא ליכולת של האדם לבחור להגדיר את המציאות בה הוא חי.

בפשטות, תלמידיו של רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה בכל ימות השנה, ולאו דווקא בתקופה הזו. מדוע, אם כן, הם מתו דווקא בימי ספירת העומר? זאת ועוד, כיצד קרה שתלמידיו של רבי עקיבא – שכל כך הדגיש את הפן של "בין אדם לחבירו" – חטאו בחטא זה?