כל השנה אנו זוכרים את יציאת מצרים, כלומר חיים בתודעה של יציאת מצרים: האדם הזוכר מעביר כל דבר דרך ה'פילטר' של יציאת מצרים, והוא מביט על העולם מתוך הפריזמה הזו. אך בסיפור יציאת מצרים שבליל הסדר הולכים צעד נוסף קדימה, משום שמשמעות הסיפור היא ממש חזרה לאותה חוויה: בליל הסדר מרגישים שוב את הסבל ואת השעבוד – חווים את הקושי תחת שוט המצרים, ואת הילדים המושלכים ליאור. מדובר במנהרת זמן חווייתית, ולא בכדי אנו אומרים במהלך ההגדה "ואותנו הוציא משם" (המקור בדברים ו', כג): זו משמעות ליל הסדר.

אותה הבחנה ניתן להעלות גם לגבי השואה, להבדיל: אחרי האסון הנורא שאירע, האדם אינו יכול לחיות בלי לחיות בכל יום ויום מתוך תודעת זכירת השואה, ומזווית זו להביט על העולם.

אך זו רק רמת הזיכרון הבסיסית. כדי להגיע לרובד עמוק יותר של זיכרון, על ידי חוויה מחודשת, טוב שתיקנו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, משום שכך פעם בשנה יש יום שבו אנו מספרים וחווים: כל השנה עלינו לחיות כמו אבל שחי בתודעה תמידית של חוסר, אך פעמיים בשנה, אנו נכנסים לסערה חווייתית – מאז חורבן הבית כל שנה בתשעה באב, ומאז החורבן באירופה פעם נוספת ביום השואה.

לא די בכיסופים למשהו חיצוני ויהא נשגב כלל שיהא בעוד אתה נשאר באותה סקלה. השאיפה עצמה משנה את האדם ואת שאיפותיו ורצונותיו גופם.

מצות ספירת העומר נמנית במצווה שו בספר החינוך. מדיני המצווה, לספור ימים ושבועות ממחרת החג הראשון של פסח ועד חג השבועות – סך הכל מ"ט ימים. נחלקו ראשונים בשאלה האם מי ששכח לספור יום אחד יכול לשוב ולספור כתקנו: הבה"ג סבר שלא ניתן, ואילו רב האי גאון והתוס' סברו שניתן.
ה"מנחת חינוך" מביא נפקא-מינה נוספת למחלוקת הראשונים הזו – דינו של קטן שמלאו לו שלוש-עשרה בתוך ימי הספירה.

מהי הסברה לדרוש הבנה דווקא בספירת העומר, בניגוד לשאר הדינים המתקיימים באמירה?

אם ניתן לספור ביום – מדוע אין מברכים ביום? מאידך, אם אפשר לספור רק בלילה – כיצד מי שספר ביום יכול להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה?!

מצות ספירת העומר – זמנה בלילה. בטעם הדבר, העלו הראשונים שני טעמים: א. ביום הראשון ודאי חייבים לספור בלילה, שהרי צריך לספור "שבע שבתות תמימות", ולכן כנראה הזמן הראוי לספירה הוא הלילה. ב. קצירת העומר נעשתה בלילה. כמובן, טעם זה …

מי ששכח לספור ספירת העומר Read More »

האם ספירת העומר היא מצוות עשה שהזמן גרמא?

האם ספירת העומר בימינו היא מדאורייתא או מדרבנן?

הצעקה על הריחוק מהקב"ה היא מדרגה של רצון לקשר, והיא הישג כשלעצמה. הלא אין דבר העומד בפני הרצון. יתר על כן: אפילו אם רק יש רצון ל?ר?צות – גם זו מעלה. אולם כשאדם חושב שהוא ממש 'על הסוס' – יש בכך סכנה אמיתית לנתק.

מי שמקשיב היטב לרמזים של ה' יתברך, יכול להבין אפילו משיחותיהם של האנשים ברחוב מה אפשר לפעול בכל יום כדי להתקדם…

בני ישראל אמורים ללכת ולהאיר באור ה'. אך בעולם שאחרי החטא, דרך עץ החיים עוברת מבעד ללהט החרב המתהפכת של קלגסי מצרים, ואחר כך דרך הנדודים בלהט חרב המדבר, ולבסוף – המלחמה על הארץ.

בפשטות, תלמידיו של רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה בכל ימות השנה, ולאו דווקא בתקופה הזו. מדוע, אם כן, הם מתו דווקא בימי ספירת העומר? זאת ועוד, כיצד קרה שתלמידיו של רבי עקיבא – שכל כך הדגיש את הפן של "בין אדם לחבירו" – חטאו בחטא זה?

הגמרא ביבמות אומרת – "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה".
וקשה מאד להבין את זה, שהרי רבי עקיבא הוא זה שדרש "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". איך תלמידיו של גדול המחנכים לאהבת הזולת, נכשלו?!

ימי הספירה מסוגלים להמשיך את כל הקדושות ולהתקדש בכל ענייני קדושה שיהודי צריך להתקדש בהם, שזוהי ההכנה לקבלת התורה. ומסוגלים ימי הספירה להשתחרר ולהיטהר מכל הטומאות והנגעים שיהודי שרוי בהם.

נהגו עם ישראל קראו את מסכת אבות בשבתות של ימי ספירת העומר, מדוע קבעו חכמנו לקרוא  דווקא במסכת זו? לשאלה זו תשובות רבות אך אנחנו נעסוק בשתיים מהן: הרי ידוע שכל ימי הספירה הם הכנה ליום הגדול של מתן תורה …

קריאת מסכת אבות בספירת העומר Read More »

הנשמה הנצחית זקוקה למזון הרוחני יותר מאשר הגוף האנושי זקוק למזון הגשמי וכמו שעם ישראל לא יכול היה לקבל את התורה האלוקית לפני שיצא ממצרים כך גם אין כל היגיון לשים את הצרכים הגשמיים של הגוף לפני הרצונות הנשגבים של הנשמה.

פרשת השבוע עוסקת בספירת העומר, המצוה בה אנו עוסקים בימים אלו. הרמב"ן מסביר מהו הדגש שהספירה היא "לכם", וכי לא היה די לומר וספרתם ממחרת השבת? ומשיב שתהא ספירה לכל אחד ואחד, שימנה בפיו ויזכיר חשבונו. דהיינו שזה אינו מצוות …

מדוע ספירת העומר היא "לכם"? Read More »