שביעי של פסח – תשועת עולם ותשועת שעה

פעמיים בשנה נקראת שירת הים בציבור: פעם במסגרת סדר הקריאה הרגיל בתוך פרשת בשלח ופעם שנייה בשביעי של פסח, מועד ההתרחשות על הים.



מצות אכילת מצה

מצות אכילת מצה נמנית בספר החינוך כמצווה י’ – לאכול כזית מצה בליל ט”ו בניסן. ספר החינוך פותח את דבריו על המצווה בציון חיוב לאכול “לחם מצה”, ומכך מדייק ה”מנחת חינוך” שהמצה צריכה לעמוד בקריטריונים של לחם. מהם הקריטריונים להגדרת מאכל כ’לחם’?



דבר תורה לפסח

מה בעצם ההבדל בין דברי שני הבנים, החכם והרשע? מה בשאלת החכם מראה על חכמה (צדיקות) וכן מה בשאלת הרשע מראה על רשעות?



שותפות האדם בגאולה

למרות שנראה שהגאולה מופקדת בידי הקב”ה בלבד, לא כך הדבר. ישראל מהווים חלק חשוב ומהותי מהגאולה, ובלעדיהם היא לא-יכולה להתממש.



אכילת מצה בחול המועד פסח

לכאורה, אכילת המצה בחג הפסח דומה לישיבה בסוכה בשבעת ימי חג הסוכות. כשם שאין חובה לשבת בסוכה בשבעת ימי חג הסוכות – כך גם אין חובה לאכול מצה בכל ימי חג הפסח. אמנם, מדברי המאירי בסוכה כז ע”א משתמע שהדברים אינם דומים כלל…



מהלכות פסח – התורה והחיים

הלכות קצרות על בדיקת חמץ, מכירת חמץ וקטניות.



על ההבדל בין “בל ייראה” ו”בל יימצא”

מצווה י”א בספר החינוך היא איסור שיימצא ברשותנו חמץ בחג הפסח. מדיני המצווה, שאסור לאדם לראות חמץ שברשותו או חמץ שהוא קיבל עליו אחריות, אך אין עליו איסור לראות חמץ של אחרים או של הקדש. ה”מנחת חינוך” מעורר במובלע שאלה מעניינת: מהי ‘רשות’ לעניין איסור זה? האם גדרי החיוב לעניין זה זהים לגדרי הבעלות לשאר הדינים שבתורה?



פסח כיום העצמאות

הגמרא במסכת מגילה דנה בשאלה האם צריך לומר הלל בפורים. במהלך הדיון עולה הסברא שאין לומר הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ, והגמרא מקשה על כך מאמירת ההלל בפסח: “יציאת מצרים, דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה?”. נניח את הדיון ההלכתי המופיע שם בגמרא, וננסה לענות על שאלת הגמרא על ידי אפיון נוסף לחג הפסח.



אופי קרבן פסח

לאיזו קבוצה משתייך קרבן הפסח? מצד אחד – הוא דומה לקרבן יחיד: כל אדם מישראל צריך להביא על חשבונו קרבן, כדי לצאת ידי חובת המצווה המוטלת עליו; מצד שני – חובה זו מוטלת על כל איש מישראל. האם העובדה שכל הציבור מקריב קרבן פסח נותנת לו מעמד של קרבן ציבור, או שמא מעמד כזה שייך רק לקרבן שמשרת את כל הציבור, ואילו קרבן פסח אינו אלא הקרבה המונית של קרבנות יחיד, שכל אחד עומד בפני עצמו



בדיקת חמץ

דיון הלכתי קצרצר במהות בדיקת חמץ



השבתת חמץ

עיון הלכתי קצרצר במהות מצות השבתת חמץ



ביטול חמץ

עיון הלכתי קצרצר במהות ביטול החמץ



חודש האביב

החודש הראשון מכונה במקרא גם “חודש האביב”: “היום אתם יצאים בחדש האביב”. ננסה להתחקות אחר מקורו של השם אביב.



חודשים ושנה בלוח העברי

מקביל לציווי “זכור” ו”שמור” על השבת, מצווה התורה “זכור” ו”שמור” גם על הלוח: “זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים”, ו”ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה”. שתי המצוות הללו – השבת וקביעת הלוח – מיוחדות לזכירת יציאת מצרים.



אופיה של מצות “תשביתו”

ה”מנחת חינוך” (מצווה ט’) העלה שאלה יסודית לגבי הבנת מצות השבתת החמץ: האם מצווה זו מחייבת את האדם רק לדאוג שלא יהיה לו חמץ, וקיומה הוא ב”שב ואל תעשה” – בעצם העובדה שאין לו חמץ, או שמא היא מחייבת חובה של “קום ועשה” – לעשות מעשה השבתה אקטיבי של החמץ, בדומה למעשי המצווה של שאר מצוות העשה.



חמץ ומצה בעולם הקורבנות

הכלל שטבעה התורה דורש בחינה – מתי מותר להקריב חמץ (ודבש פירות) ומתי אסור לעשות זאת?



פסח מצרים ופסח סדום

עוד קודם לפסח הראשון שחגגו ישראל ערב היציאה ממצרים, כבר מוזכר חג הפסח בפירוש רש”י. בפרשת וירא, על הפסוק המתאר כיצד לוט הכניס את המלאכים לביתו ועשה להם מצות, מעיר רש”י: “פסח היה”. מעודי תמהתי, וכי מפני שאפה לוט מצות – פסח היה? ומה בכלל מקום לחג הפסח לפני יציאת מצרים? מן הסתם, לוט אפה מצות כי הוא מיהר, ולא היה סיפק בידו להכין לאורחיו לחם; אך מה בין זה ובין פסח?



תודעת ההיסטוריה – הדרך לידיעת ה’

בפרקים הפותחים את ספר ירמיהו, תולה הנביא את שכחת ה’ בשכחת סיפור יציאת מצרים וההיסטוריה של עם ישראל: “מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו: ולא אמרו איה ה’ המעלה אתנו מארץ מצרים, המוליך אתנו במדבר…





לאכול מצות בחג סוכות?!

מדוע מעלה המדרש את הרעיון שיש לאכול מצות בחג הסוכות?



פרשת תזריע – בדמייך חיי

בני ישראל אמורים ללכת ולהאיר באור ה’. אך בעולם שאחרי החטא, דרך עץ החיים עוברת מבעד ללהט החרב המתהפכת של קלגסי מצרים, ואחר כך דרך הנדודים בלהט חרב המדבר, ולבסוף – המלחמה על הארץ.



זכירת יציאת מצרים

ממבט ראשון נראה שחכמים ובן זומא חולקים בשאלה הלכתית: האם חובת קריאת שמע חלה גם בלילה או בימות המשיח, כאשר העוגן המילולי של המחלוקת נעוץ בשאלת פרשנותה של המילה “כל”. למעשה, ייתכן שהמחלוקת מהותית הרבה יותר, ונוגעת למשמעותה של מצו?ת זכירת יציאת מצרים.



על שום שפסח הקב”ה על בתי אבותינו במצרים

וכי יעלה על הדעת שאף בכורי ישראל יהרגו?!
הרי כל המכות נעשו כדי להציל את עם ישראל וכיצד יתכן שבמכה זו יהרגו?



שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואילו לבן ביקש לעקור את הכל

בפסח יצאנו ממצרים אחרי עבדות של מאות שנים למי? לפרעה הרשע קשה הלב, זה שציווה לזרוק תינוקות בני יומם ליאור, אז במקום לחרף ולגדף אותו פתאום משבחים אותו ואומרים שהוא רשע אבל פחות מלבן? איזה מן דבר זה?



להודות ולהלל – שיעור של הרב משה ליכטנשטיין

אחד מרגעי השיא של החגים הוא רגע אמירת ההלל בקהל עם. מ”הללויה הללו עבדי ד’ ” הבוקע ועולה מפי הצבור בתחילתו ועד לחתימת ההלל בקריאת “הודו לד’ כי טוב” בסיומו, קוראים אנו  את פרקי ההלל וההודאה בכדי להודות ולהלל לקב”ה





מצה בין שמים וארץ

ליל הסדר כולו מסמל את אחת המטרות העיקריות של כל אדם בעולם במשך כל ימי השנה, לחבר בין שמים וארץ.



חוזרים בשאלה

כשמבטיחים לנו גאולה על-טבעית המלווה בניסים – יש לנו תהיות מידיות: הרי אנחנו די רציונאליים גם בעבודת ה’ שלנו וגם בשאר העבודות. מה פתאום לחכות לנס?



ושמרתם את המצות? איך שומרים על החרות?

אם המצווה היא למען החיפזון שבגרוש מצרים, מדוע נצטווינו לאכול מצות טרם היציאה בעודנו במצרים? ואיך המצה מתקשרת לעניין החרות, שהיא כוכבת לא פחות גדולה מהמצה ולמעשה חלק ממנה?



הלומד מכל אדם

כשם שהאדם זקוק למראה כדי שיוכל להסתכל בפניו שלו, כך הוא זקוק לאחרים כדי ללמוד דרכם את הטעון תיקון אצלו.



שמחה חגיגית מאת השם

בשמיעה ראשונה “ושמחת בחגך” נשמע לנו כלשון ציווי, אך ניתן לשמוע את אותן שתי מילים גם בגוון צליל שונה שמשמעותו סיבה ותוצאה. יתכן והתורה רומזת לנו שהופעת השמחה בחג היא מדד לאמונה, לאהבה וליראת השמים שהאדם הפגין במהלך השנה וכשזוהי





בעניין ד כוסות

עיון הלכתי על עניין 4 כוסות



לא להחמיץ את הלקח בפסח

כל בן אדם בכלל וכל יהודי בפרט, שדרגת קדושתו גבוהה מזו של כל שאר הברואים, עשוי לבוא לידי החמצה היינו כישלון במשימה, ולכן הוא נדרש לשמור על עצמו כדי שלא יפול, שלא יחטא, שהרי החטא הוא מלשון להחטיא את המטרה, בדומה לחמץ שבמידה ולא עושים הכל על פי המצוה מסתכנים בהחמצת המטרה.



חג ומשקה

שבעה משקים הם :דבש, דם, מים, שמן, יין, טל, וחלב.
ולכל חג מהחגים יש את העניין המיוחד שלו שמתמצא במשקה מיוחד זאת אומרת הלשד של החג מתמצא במשקה.



"ועשה פסח לה’ " – על חשיבות הפסח ממשנהו

מה חשיבותו של קרבן הפסח עד כי נצרך משה לשאול בסוגיית טמאי המת? מדוע דוקא בפסח מצווה ה’ על עריכת פסח שני?



שמחה חגיגית

בחג הפסח אנו מצווים להסב באכילת שלושה עד חמישה כזיתות המצה ושתיית ארבע כוסות היין במהלך ליל הסדר. המצה האמצעית שממנה בוצעים את האפיקומן היא אחד ממוקדי העניין המרכזיים בחג הקדוש. את האפיקומן אנו אוכלים לזכר קרבן הפסח, שהיה שה,





כנגד ארבעה בנים דברה תורה

לכל דור, לכל מצב חברתי ולכל השפעה תרבותית – תשובה אחרת. אין אפשרות לענות תשובה אחת לכולם.



ארבע כוסות של ליל הסדר–בהלכה ובאגדה

במאמר נכבד זה נסקור בהלכה ובאגדה את העניין המיוחד הזה בו יש לנו את החיוב בהוראת החכמים, לשתות בהסיבה בליל הסדר ארבע כוסות יין.



אלו חגי ישראל (אח"י)

הנשמה הנצחית זקוקה למזון הרוחני יותר מאשר הגוף האנושי זקוק למזון הגשמי וכמו שעם ישראל לא יכול היה לקבל את התורה האלוקית לפני שיצא ממצרים כך גם אין כל היגיון לשים את הצרכים הגשמיים של הגוף לפני הרצונות הנשגבים של הנשמה.



ביעור חמץ פנימי

אחת מהמצוות החשובות ביותר בפסח ובכלל היא מצוות ביעור החמץ, כשצריך להקפיד לבצע אותה כהלכה עם נר, כדי שאפשר יהיה להגיע לכל הפינות החשוכות מבלי לפספס אף גרגיר. כמו בכל המצוות, גם כאן יש הסבר עמוק יותר, שמסתתר בפנימיות המצווה





שלא אחד בלבד עמד עלינו, לכלותנו

חידוש תורה לכבוד חג הפסח לעילוי כל נשמות ישראל שאין מי שיגיד עליהן קדיש: "…שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו…": הפירוש כאן לפי הפשט הוא שהקב"ה הציל אותנו מפני כל האויבים שבזה אחר זה איימו להשמיד הן את הגוף והן





מחשבות על תחושת החירות

כמה דברים היו צריכים לקרות כדי שאפשר יהיה לראות את גלעד שליט שוב איתנו בין כשהוא מתפלל בכותל המערבי, בין כשהוא מדליק נר חנוכה ובין כשהוא חי את חייו כפי שהוא רוצה ומבין כאדם חופשי, וכנראה שדווקא הוא יהיה זה





האם צריך לאכול מצות?

ישנו פסוק האומר “שבעת ימים מצות תאכלו” כלומר שהציווי הנובע מהפסוק הוא לאכול מצות כל שבעת ימי חג הפסח. ולעומת זאת ישנו עוד פסוק האומר “ששת ימים תאכלו מצות” כלומר צריך לאכול מצות רק שישה ימים?!



הכנה לקיום המצוות

כמו להכנה לנבואה, גם להכנה למצווה יש חשיבות עצומה. ערכה של המצווה פחות אם נכנסים אליה ללא הכנה נפשית מוקדמת. התכוננות למצווה מביאה את האדם להזדהות עמה וליצוק לתוכה ערך רב יותר.



ווארט נפלא על חד גדיא

לכאורה קשה שהרי הגדי צודק במה שעשה והחתול לא צודק ואם כן הכלב צודק שהעניש את החתול במה שעשה והמקל לא צודק והאש צודק המים לא צודק השור צודק השוחט לא צודק המלאך המוות צודק ואם כן נשאלת השאלה שהקב”ה





למה לא מברכין על סיפור יציאת מצרים

החת”ס שואל למה לפני כל ברכה עשה מברכים ברכה ולפני מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים שזה מצוות עשה של “והגדת לבנך” אין מברכין ? ומיישב א’ : דכל המצוות כעין נטילת לולב שופר וכדו’ הם מצוות דיש עשייה לאחר





אהבת חינם וארבע כוסות

http://david-k.jimdo.com מדוע תיקנו 4 כוסות כנגד 4 לשונות גאולה,יכלו לקחת 4 מצות? ועוד, למה בנוסח “מה נשתנה” אין שאלה על 4 כוסות? ועוד, מדוע שר האופים קיבל עונש מוות כשכל עוונו היה שבטעות נכנסה לו אבן לאוכל, וזה היה עוד





ארבע כוסות של יין בליל הסדר

ארבע כוסות משום מה?



משמעות הסימנים שהיה נותן ר’ יהודה

מדוע היה צריך לתת ר’ יהודה סימנים במכות מצרים, ומה משמעות סימנים אלו?



ליל ביעור חמץ

אבא יתברך עובר, עם נר ונוצה, מחפש, בודק. אנחנו חרדים, מחכים. אחרי שבועיים של נקיון החמץ, של חיפוש יסודי ומדוקדק בכל פינה אפשרית בנו- חיפוש אחר חמץ שנתקע בסדקים או התחפש למשהו אחר, חיפוש גאווה מיותרת, עצבות, רגש לא נקי..



פסח ושבועות – חיפזון ומתינות

בפסח יצאנו בחיפזון, עם ישראל עזב את ארץ מצרים בבהלה ורץ למדבר. בחג שבועות עוצרים [עצרת מלשון לעצור] את המרוץ, ובמתינות ובישוב הדעת מקבלים את התורה. לכן בפסח אוכלים מצה הנאפית בחיפזון, ובשבועות מקריבים קרבן המכיל בתוכו חמץ, הנאפה לאט





ליל הסדר – מדוע שם זה?

ליל הסדר-מדוע דווקא שם זה? כמובן שאומרים שזה בגלל הסדר של הברכות (קדש רחץ כרפס יחץ..) אבל רבי אהרן מקארלין (או משהו כזה…) אומר שהכוונה שמסתתרת כאן היא שכשאנחנו עושים את כל הסדר (לכבוד פסח וליל הסדר…) אנחנו גורמים לכך





פסח – עבודה ושמחה

במבט שטחי על החיים, נתפסים המושגים ‘עבודה’ ו’שמחה’ כמושגים סותרים זה את זה. הרבה אנשים עובדים, חשים שמחה ורוגע בזמן יציאתם לחופשה. דווקא כשמפסיקים לעבוד מרגישים שמחה. ביהדות, מושגים אלו מתאחדים: “עבדו את ה’ – בשמחה” [תופעה מרתקת היא, שדווקא





פורים ופסח

פעם היה רב שנהג לומר בפסח “פסח שמח” ואילו בפורים נהג לומר “פורים כשר”. שאלו אותו תלמידיו: “רבי, מדוע אתה מחליף בין הברכות? הרי נהוג לומר את ההיפך?”.  ענה להם הרב ואמר:  “בפסח, כולם דואגים לנקות ולהכשיר את הכל לכבוד





אכילת מצה לפני הסדר

על פי ההלכה אסור לאכול מצה בערב פסח לפני ליל הסדר. לא רק זאת, אלא שהגמרא משווה את זה למי ש”בא על ארוסתו בבית חמיו”. נראה לא ברור מדוע יש בזה משהו כל כך חמור. לכאורה היינו אומרים שכל הסיבה





מהרי שלוש סאים

אומר המדרש שביקור המלאכים אצל אברהם התרחש בפסח, וזאת למדים מדברי אברהם לשרה: “מהרי שלוש סאים קמח סלת לושי ועשי עוגות” – “אמרת פרס הפסח הוה” (בראשית רבה מ”ח י”ב). וקשה שהרי למדנו ש”אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה,





מדוע אוכלים מצה בפסח

נמצאים אנו בימים האחרונים לקראת ליל הסדר,לקראת חג חירותינו, ולכאורה, ישנה שאלה מתבקשת, מה הקשר בין אכילת מצה שמורה שחובה עלינו לאוכלה בלילה הראשון עבור קיום מצוות אכילת מצה לבין חג החירות? הרי לכאורה אין שום קשר חוץ מענין שלא





העבירנו בתוכו בחרבה

כתוב בקריעת ים סוף, פעם אחת “ויבאו בני ישראל התוך הים ביבשה” ואחר כך נאמר בסדר הפוך “ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים”. כתוב על זה בסה”ק, שהרמז כאן הינו שכאשר אדם נמצא במצוקה קשה – “בתוך הים” – עליו





ביעור חמץ

מובא בגמרא במסכת פסחים שיש שלושה אופנים לבער את החמץ: 1. על ידי שריפה. 2. על ידי שמפזר וזורח לרוח. 3. על ידי שמטיל בים. אומר עלזה החתם סופר, שניתן לראות רמז לכך בעונש שניתן למצרים: 1. “וישקף ה’ אל





אותות ומופתים

בשו”ת הרשב”א מובא ששאל אותו כומר אחד: הרי כתוב בנביא על בית שני “גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון”. מזה שקוראים לבית שני “אחרון”, והוא נחרב, הלא לא יתכן שיהיה אחריו עוד בית. אז מדוע עם ישראל מחכה





מכות מצרים

בסדר ההגדה אנו נוהגים לנסות ולגלות “כמה מכות קיבלו מצרים”. למרות שנראה ברור שהעם המצרי קיבל 10 מכות, מנסים רבי יוסי הגלילי, רבי אליעזר ורבי עקיבא לנסות ולדרוש כמה שיותר מכות למצרים. לפי רבי יוסי הגלילי קיבלנו מצרים 60 מכות,





הא לחמא עניא

האמירה “הא לחמא עניא” איננה מיועדת רק ליושבים סביב השולחן בסדר, כדי להזכיר להם את המאורע ההיסטורי. פסח הוא גם החג שבו מארחים עניים סביב שלוחן הסדר – “כל דכפין ייתי וויכול”. אותם העניים יכולים להרגיש רע עם העובדה שעליהם