אַיֵה “המקום אשר יבחר ה’ “?

כאשר קוראים את ספר דברים מתוך המבט העקרוני של אפשרויות שונות לגילוי “המקום אשר יבחר ה’ “, באתרים שונים, בזמנים שונים ובמצבים שונים, מתבאר הספר כולו באור בהיר ומובן. זאת, דווקא בתוך המצבים המורכבים שהיו צפויים בארץ לפני בחירת ירושלים. ואכן, כך נראו פניה של העבודה ל-ה’ בימי השופטים וראשית המלוכה.

מצות השמחה ברגלים

האם מוקד המצווה הוא בעצם השמחה, אלא שיש לשמוח ע”י הקרבת קרבנות דווקא, או שמא מוקד המצווה נעוץ בהקרבת הקרבנות?

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה

הרי ההגיון אומר שצריך היה להיות כתוב “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה או קללה”. “למה כתוב ברכה ו קללה” ?

איסור הנאה מעבודה זרה

שני שלבים, יש בעבירה על איסור הנאה מעבודה זרה: הכנסת העבודה הזרה אל הבית, וההנאה ממנה. מהו העיקר ומהו הטפל? האם ההכנסה היא האיסור אך הכנה ללא הנאה אינה נחשבת הכנסה, או שמא דווקא ההנאה היא העיקר והוסיפה לה התורה איסור הכנסה?

אכילת בשר-תאווה במדבר

מהו יחסה של התורה להריגת בעלי חיים לשם אכילתם.

שחיטת חולין ושחיטת קדשים

שחיטת החולין מופיעה בפרשת ראה: “וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה’ לך כאשר ציוויתיך, ואכלת בשעריך בכל אות נפשך” (דברים י”ב, כ”א). התורה מצווה לשחוט את הבהמות “כאשר ציוויתיך”, והדבר נראה תמוה, שכן התורה לא דיברה על שחיטת חולין לפני כן. רש”י מסביר שהכוונה היא לתורה שבעל פה: הלכות השחיטה אינן מופיעות בתורה, והן נמסרו למשה מסיני; ואילו הרמב”ן מבין שהכוונה היא לשחיטת הקרבנות, המופיעה בפרשת ויקרא.
ייתכן שיש כאן מחלוקת עקרונית בשאלת היחס שבין שחיטת קדשים לבין שחיטת חולין.

תכלית הקללות

על הברכה נאמר “אשר תשמעון”, ואילו על הקללה נאמר “אם לא תשמעו” – לשון תנאי. על הפער הזה עומד המדרש.

התרומה של התרומה

התורה איננה מסתפקת בהוראת חובת העזרה לעניי העם. היא גם פונה בהדגשות חוזרות ונשנות, אל האדם, לבל יאמץ את לבו. היא מזהירה את העין הרעה, לבל תגרום לחטא הקמצנות, ודורשת מן היד הקפוצה שתיפתח. בכך פותחת היא פתח לתפישתה שלה את מצוות הצדקה והעזרה לזולת.

“פתוח תפתח”

אושר יהודי אמיתי לא יכול להיות שלם בלי להכניס את המסכנים לתוך השמחה שלך. לכן, לאורך כל הפרשה מזהיר הקב”ה שלא לשכוח אותם.

התהליך התדירי של התעלות הבריאה

כשעושה הוא האדם צעדים להידבק ב-ד’ יתברך ובמידותיו ולעלות מעלה במעלות התורה, הקדושה, החכמה, הבינה והדעת צריך הוא לדעת שיש אינסוף דרגות בדרך הזו.

איסור אכילת דם, בהלכה ובאגדה

הקדמה: ולמה אסרה התורה את הדם באכילה? כי "הדם הוא בנפש יכפר": ישתבח הבורא ויתעלה היוצר שנתן לנו את מצוות לא תעשה של אי אכילת דם: הנה התורה הקדושה רוצה מאוד להרחיקנו עם ישראל מאכילת דם, כדי שלא תתעכר נפשינו

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – משמיעה לראייה

על הדרישה לבחור בין ברכה וטוב לקללה ורע

"ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך" (יג, טו)

פסוק זה נאמר לגבי עיר הנידחת, אולם מצינו כעין פסוק זה בענין איש או אשה אשר פנו לעבודת אלילים, ושם נאמר  "נעשתה התועבה הזאת בישראל", ואילו כאן נאמר, נעשתה התועבה הזאת "בקרבך", ולא כתוב "בישראל", ויש להבין מדוע שינתה התורה

האחדות – אינטרס לאומי

“והניח לכם מכל אויבכם מסביב וישבתם בטח“ (י“ב, י`) – אם יניח לנו מכל האויבים, אזי ברור שנשב לבטח. אם כן, מדוע נקטה התורה בכפל לשון כאן? מסביר בעל “גלילי זהב“, רבי דוד מושקוביץ: “וישבתם בטח“- הוא תנאי הכרחי לקיום

הפרט משפיע על הכלל

“ראה אנכי נתן לפניכם“ – אמרו חז“ל: (קידושין מ, א): “לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצווה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עברה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה“. מכאן שברכה וקללה

איש כל הישר בעיניו – השראת השכינה היא רק בארץ

משה מתאר בפרשת ראה (פרק י“ב) את קיומו העתידי של בית המקדש, במקום אשר יבחר ה`, ומתאר את הניגוד שבין התקופה העתידה לבוא לבין המציאות בהווה: בעתיד, לאחר שייבחר המקום, אזי “שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם, עולתיכם וזבחיכם…“

ראה – כוחה של הבחירה האישית

בפתיחת פרשת ראה אומר הכתוב “ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה”. שואלים חז”ל: מדוע פונה משה לעם ישראל בלשון יחיד “ראה”? הרי קריאה זו נעשית לכל עם ישראל כמו שכתוב מיד לאחר מכן “לפניכם” בלשון רבים. משיב על כך