ככלל, אנו רגילים לראות בהיעדר משאבים כלכליים בעיה שיש להתמודד עימה, לפתור אותה במהירות האפשרית וכך להגיע למצב של רווחה. אך מרגע שאנו רואים את המצב החומרי כביטוי למצב הרוחני והדתי של עם ישראל, הרי שהתמודדות עם קשיים חומריים הופכת להיות הזדמנות של ממש לתהליך של התקדמות רוחנית.
"וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם"
פתיחה
בפרשתנו מופיעה הפרשיה השנייה של קריאת שמע. הפרשייה הראשונה, 'שמע', הופיעה בפרשת ואתחנן (ו', ד'-ט'), והפרשיה השלישית נמצאת בספר במדבר (ט"ו, ל"ז-מ"א). למרות המרחק בין שתי הפרשיות הראשונות, החיבור ביניהם נראה טבעי, היות והקשרים הלשוניים ביניהם ברורים. אך דווקא עובדה זו מעמידה בסימן שאלה את החיבור לפרשה השלישית.
במאמץ לחשוף את פתרון החידה נבקש להתחקות אחר תופעה מפתיעה – הופעת המילים לב ולבב.
איסור גאווה מן התורה – מניין?
מציאת פסוק מפורש, האוסר את הגאווה על עם ישראל כולו ועל כל יחיד בו, פסוק שניתן למנותו במניין המצוות, זהו חידושו של רבי משה מקוצי ב'ספר מצוות גדול' שלו, חידוש שזיכו אותו בו מן השמיים מפני ענוותו.
ברכת המזון של זמננו
אנו בדור של ברכה, עומס שפע. אף על פי שלרובנו יש דאגות כלכליות, אנו בסך הכל חיים טוב, ומאוד טוב. תחום הדאגות שלנו אינו כמו שהיה פעם, האם יהיה לנו יין לקידוש או עןף לשבת, אלא איך לממן חופשה משפחתית או מחנה קיץ לילדים. האם אנו זוכרים מי נתן לנו כח לעשות חיל?
עינינו ראו ולא זר
העמקת העדות האישית של דור באי הארץ היא חלק חיוני מההכנות לעבור את הירדן, לרשת את הארץ. אתגרים רבים עומדים לפני דור באי הארץ, והעובדה שעיניהם ראו נסים כה גדולים, נותנת להם את היכולת להתגבר על כולם.
"פן תרבה עליך חית השדה"
וכי מה הבעיה שתתרבה החיה בשדה? כאשר נצטרך לפרוץ ולהתרחב נדחק את החיות הצידה. עדיף לגור במקום נטוש עם חיות מאשר לגור לצד אויבים החורשים רעה ויכולים בכל רגע נתון לנסות ולכבוש את הארץ מידינו, לא?
ועתה שמך ה' אלוקיך ככוכבי השמים לרוב
לו היה משה מדבר לפני העם הסיני -היו דבריו מדוייקים או קרובים יותר לאמת, ניתן להגיד ששתי מיליארד סינים זה תואם פחות או יותר לכוכבי השמיים לרוב, לא נהיה קטנוניים…. אבל כאשר מדבר משה עם בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל בפרשת עקב מדובר לכל היותר ב-3 מיליון איש. מספר זה כולל נשים וטף שהרי ידוע כי הגברים לבד היו 600,000 איש. אם כן איך ניתן להגיד " שמך ה' ככוכבי השמים לרוב"?…
"שם מת אהרון ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו"
הסתיר הכתוב את הסיפור לחלוטין ורק ברמז בספר דברים שינה את סדר המסעות, כדי שנבין שהיה שם משהו…
כי אם ליראה את ה' אלוהיך
מה קרה לתוכחתו המסותרת של משה רבינו עליו השלום? למה הולך משה ומונה את כל החטאים אשר חטאו בני ישראל במדבר? הלא בתחילת פרשת דברים בחר משה להסתיר את מעשיהם הרעים של ישראל.
"ויענך וירעיבך ויאכילך את המן"
איך ניתן להגיד שהמן היה עינוי ורעב? הרי לפי כל גולגולת היה יורד כל בוקר עומר לגולגולת מן ,אזי לא שייך לומר על המן ירעיבך… כל אחד קיבל די מחסורו! והיה במן את כל הטעמים וטעמו כלשד השמן
וישבר אותם תחת ההר
במידה מסוימת חטא העגל הוא גם טרגדיה של אדם אחד במיוחד – משה. משה עמל במשך זמן כה רב להנחיל את ערכי התורה והאמונה לישראל, והנה כאשר הגיע לפסגת מסעו, למפגש אישי עם הקב"ה בהר סיני ולקבלת תורה בשביל עם ישראל, הוא יורד למטה ומגלה שכל עבודתו ירדה לטמיון. הרגשת התסכול והכאב שאוחזת במשה היא ודאי עצומה.
יש לשאול את עצמנו מה הוביל את משה לשבור את הלוחות כשירד מן ההר? מדוע הוא החליט שהמעשה הראוי לעשות כאשר העם 'התפרק' בתחתית ההר הוא לשבור את הלוחות?
פרשנות משה לחטא העגל
חטא העגל הוא מן האירועים הטרגיים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל שלא ניתן להתעלם ממנו. אולם, כפי שנראה, גם הדרך והתזמון שבו משה בוחר להתייחס למאורע מהווה דבר משמעותי בפני עצמו.
קריאת שמע המורחבת
כל מי שחתם על חוזה יודע, שכמעט ואי אפשר לקרוא את כל הסעיפים הרבים ואת כל האותיות הקטנות, להעמיק ולהבין, בטרם חתימה. חתימה, שאחריה כבר אי אפשר להתחרט מבלי לשלם מחיר, לפעמים כבד. מה עושים מלכים ושליטים, לפני שהם חותמים על חוזים מכריעים? הרי ברור לכל, שהם לא קראו אפילו חלק קטן. איך הם חותמים?
גאווה או ענווה
כיצד זוכים למידת הענווה והאם ענווה פירושה התבטלות עצמית ו'מחיקת' ערכך?
תודעת ההיסטוריה – הדרך לידיעת ה'
בפרקים הפותחים את ספר ירמיהו, תולה הנביא את שכחת ה' בשכחת סיפור יציאת מצרים וההיסטוריה של עם ישראל: "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו: ולא אמרו איה ה' המעלה אתנו מארץ מצרים, המוליך אתנו במדבר… …
"והיה עקב תשמעון"
האם המצוות הן לטובתם או לרעתם של ישראל? במבט ראשון נראה שלא טמון טוב רב במצות השבת. וכי איזו טובה יכולה לצמוח מכך שאסור לעשות פעולות מסויימות?!
פרשת עקב – "ובו תדבק"
גם אחרי שירשנו את הארץ מוטלות עלינו משימות:, לירא מה' – כלומר, לא לעבור על איסוריו; לאהוב אותו בכל הלב והנפש; ולעובדו בקיום מצוותיו. אך מעבר לזה, צריך "ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו". מהי אותה דביקות?
הילת התפילין
"ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם…"
ברכת המזון
בפרשתינו (עקב) הפסוק המוכר "ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלוקיך על הארץ הטוב אשר נתן לך" מחז"ל משמע שברכת המזון חיובה מן התורה. ברכה זו מיוסדת על 4 ברכות. 1- הזן, 2- הארץ- 3- בונה ירושלים, 4- הטוב והמטיב שהיא …
"ורם לבבך"
על האזהרה שלא לשכוח את טוב ה' ולא להגיע לזחיחות דעת.
"ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" – על המן כמבחן
איזה ניסיון היה במן? ובאיזה רעבון הפסוק מדבר?
"והיה אם שמע… ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם" (יא, יג –יח)
כתב רש"י ז"ל "ושמתם את דברי – אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצוות, הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו, וכן הוא אומר "הציבי לך ציונים", דברי רש"י אלו לכאורה תמוהים מאד, שהרי תפילין ומזוזות אינם מצוות …
כוחי ועוצם ידי
המחסור הוא ניסיון לאדם, והשפע הוא נסיון לאדם. השאלה היא מי מהם גדול? בעניין זה אמר ר´ נשה לייב מסאסוב :כמה קל לאיש עני לבטוח בה´, כי במי חוץ מקב"ה הוא יכול לבטוח וכמה קשה לאיש עשיר לבטוח בה´ שהרי …
"לב גדול" ו"לב רם" – מה ההבדל?
אחד הנושאים בהם עוסקת פרשתנו, הוא סכנת תופעת "כוחי ועוצם ידי" שעלולה להתפתח אחרי כניסת בני-ישראל מהמדבר לארץ, והתבססותם והתעצמותם החומרית. וכך כתוב: "פן תאכל ושבעת, ובתים טבים תבנה וישבת: ובקרך וצאנך ירבין, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה: ורם …