הקושי להבין את פרה אדומה

מה יש בפרה אדומה שכל כך קשה להבין?
עד שהאדם הכי חכם בעולם! שהגמ׳ קוראת לו ״גדול העולם״ אמר: ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״, הכל הצלחתי להבין, אין חכמה שלא השתלמתי בה, אבל פרה אדומה, תעלומה…

“נוסחת התמימות”

התורה אינה דורשת מאיתנו תמימות חסרת דעת. אין שום הגיון בלעצום עיניים וללכת שבי אחריו.. אדם שלא יכלכל את צעדיו לא יצליח במאומה. ה’ דורש מאיתנו תמימות שהיא תוצאה של חשבון וחשיבה.

“לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ”: תלונות דור ההמשך

למסע במדבר היו אף כוונות נלוות, בדמות ניסיונות לעם בטרם הגיעו לארץ המובטחת.

סמל השלום והאהבה בעם

בהשכנת השלום שלו, כמו בשיג ושיח שהיה לו עם בני אדם, היה אהרון הכהן אומר לזולת דברים שינעמו לו, כדי לרתק בכבלי אהבה גם שונאים משכבר הימים. ולכן מציינת התורה בפרשתינו, שכשמת אהרון לא היה האבל רק אבל של יחידים, או של רוב העם, אלא של העם כולו: “…וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.”

פרשת חוקת – מצות פרה אדומה

רצונו של מי דרוש כדי לפסול את הפרה, רצונו של עושה המלאכה או של בעליה של הפרה? מה דינה של פרה שנעשתה בה מלאכה בכוונה, אך ללא רצון בעליה?

אדם כי ימות באוהל התורה

“זאת חוקת ה”זאת התורה אדם כי ימות באוהל” וכו’ “והיתה להם לחוקת עולם”.
ודרשו חכמינו ז”ל בכמה וכמה מקומות את הפסוקים – לעניין עסק התורה במסירות נפש, כדאמר ריש לקיש (ברכות סג:) אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה, וכדאמר רב נחמן בר יצחק על הפסוק (תהלים מד-כג) כי עליך הורגנו כל היום – אלו תלמידי חכמים שממיתים עצמם על דברי תורה

ואסור להתייאש מיהודי

כל כמה שמעשי העם קשים, כל כמה שהדברים נראים ללא מוצא – עדיין, תפקידו של הרועה הוא להמשיך ולטפח את צאן מרעיתו.

מצוות שיצר הרע משיב עליהן

לדעת היצר הרע, מעשה אחד אינו יכול לסבול משמעויות שונות. מעשה טוב הוא כולו תמיד טוב, ומעשה רע הוא תמיד כולו רע! אמנם, באמצעות מצווה אלו מגלה לנו רבונו של עולם חידוש גדול. המדד למעשה הטוב אינו הכותרת שאותו הוא נושא, אלא ההקשר שבו הוא מתפקד.

מטהרת טמאים ומטמאת טהורים

מצווה זו, שהיתה נדירה אף בזמן המקדש, ניתנת ליישום רעיוני בכל זמן: “כמו שאומרים כל תלמידי הבעש”ט בשמו, שכל התורה צריכה להימצא תמיד בכל זמן בדרך חכמה ושכל, שיש ללמוד מכל מצווה רמיזתה” (כתר שם טוב ח”ב י”ח ע”א).

העונש על אי העשייה

לפעמים, אי העשייה חמורה הרבה יותר מהעשייה השלילית…

זאת חוקת התורה

זאת חוקת התורה -גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר. ואם אנחנו חושבים שאנו כן מבינים את דרכי הבורא – זה טוב או רע? מסביר הכלי יקר בשם רבינו בחיי את הפסוק ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה ה’ מבטחו –

"כי אין לחם ואין מים" – על חשיבות האמונה במחר

על שתי הטרוניות שעולות בפרשה ועל דברים שעמדו מאחוריהן

חטא משה ואהרן – ההחמצה

המדרש אומר שהחטא היה בהכאת הסלע במקום דיבור אליו. והבנה זו הביאה אותו לשאול מדוע נענש גם אהרן? הלוא משה הוא שהכה?

“ודברתם אל הסלע לעיניהם” – החטא כתלוי נסיבותיו

רבו הפרושים והקושיות בשאלה מה היה חטאם של משה אהרון בפרשת מי המריבה, חטא שהתורה אינה מפרשת…

כלים שבורים

תפישתנו האנושית לגבי “אחדות”, שלמות, אינה בדיוק כמו זו של הקב”ה…

"זאת התורה אדם כי ימות באהל…" (יט, יד)

אמרו חז”ל  על פסוק זה “דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל”, והקשו למה רמזה לנו התורה דבר זה דוקא כאן בטומאת אוהל ולא בפסוקים של קבלת

בארה של מרים

מספרת התורה בפרשתנו על מות מרים ועל התוצאה המיידית של מיתה זו – העלמות הבאר ומחסור במים לעם ישראל. אומר בעל ה”כלי יקר” שבני ישראל נענשו כיוון שלא הספידו כראוי את מרים. ומביא ראיה לדבריו שהרי במות אהרון כתוב :

“זבוב הלוהט אחר המכה”

לפרשת “חקת”, ספר “במדבר”   כתוב בפרשתנו: “וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב, כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל וישב ממנו שבי“. חז”ל מסבירים ש”הכנעני” זה עמלק, ו”דרך האתרים” היא “דרך התרים”, כלומר הדרך בה באו וחזרו המרגלים ששלחו ישראל

ולקח אזוב

כאשר מזים את מי פרה אדומה כדי לטהר את מי שנטמא טומאת מת כותבת התורה “ולקח אזוב”, ובעזרת האזוב להזות את המים. אומר על זה בעל “בארות המים” – טעמי המקרא על המילים הללו הם “קדמא ואזלא“. אזוב מסמל את מידת

צמיד פתיל

בהקשר לטומאת מת נאמר שכלי חרס אשר אין “צמיד פתיל” עליו, יהיה טמא. כלי אשר סגור כראוי בעזרת “צמיד פתיל”, נשאר טהור מבפנים. ניתן לקשר זאת לאדם עצמו שיש לו פתחים רבים לגופו. גם בגוף האדם יש כלים שראוי לסתום