כפיות טובה והכרת הטוב

מקום הכי גבוה שיהודי עומד בו במהלך היום, אל מול עולם אצילות, בסיום תפילת שמונה עשרה, רגע לפני שאנחנו יוצאים מלפני המלך, אנו מוסיפים עוד בקשה קטנה, “אלקי, נצור לשוני מרע, ושפתי מדבר מרמה…”, להראות כמה חשובה הזהירות בענין שמירת הלשון, שאנו מוסיפים אותה בשיאה של תפילה.



“מה אתה רואה?”

אדם נורמטיבי מרגיש שהוא חי כאן בעולם, במציאות שהיתה ותיהיה, ואנחנו מסתכלים לכאן.. ולשם.. ולומדים את המציאות. כלומר המבט הוא נטראלי, ולאחר שאתה רואה, אתה יודע, לומד, מביע דעה, וכו’. אך בפרשת שלח אנחנו מגלים המבט מתהפך, אנחנו לא מרגישים בעקבות מה שאנחנו רואים, אלא, אנחנו רואים את מה שאנחנו מרגישים.



“אַךְ בַּֽ-ה’ אַל־תִּמְרֹדוּ”: חטא המרגלים בראי שלל תלונות העם

מקרב שלל התלונות שהטביעו את חותמם על דברי ימי העם, מיתמר חטא המרגלים, שגזר את גורל הדור כולו למות במדבר. ברם, מעיון בנוסח התלונות במהלך תקופת הנדודים, לא ברור עד הסוף מדוע אף כאן העניין לא זכה לתגובה סובלנית יותר. מדוע לא הגיעה תגובה שלמחרת העונש תאפשר את התאוששות העם, והמשך דרכו לאור הכרתו בטעותו.
לשם הבנת הענין, נבקש להרחיב את מבטנו על נושא התלונות כולו.



מרגלים יוצרי משבר – כן, אבל…

זו היתה שליחות מודיעינית לגיטימית, המקובלת על כל צבא, העומד בפני משימות כיבוש.
אולם, החטא היה כרוך בעקבי מרגלי המדבר. חטא, שהוליד את המשבר הגדול, שגרם למות כל הדור ההוא, לנדודים במשך ארבעים שנה ולתוצאות, שעוד ניכרו שנים רבות לאחר מכן.



המרגלים ששלח יהושע

נחלקו הפרשנים בהערכת סיפור המרגלים ששלח יהושע ליריחו. מפשט הכתוב נשמעת ביקורת על שליחת המרגלים ועל ביצוע המשימה מצדם. הפסוק “וילכו ויבואו בית אישה זונה ושמה רחב וישכבו שמה” אינו נשמע מחמיא, במיוחד לא כהכנה לקראת משימת הקודש של כיבוש





מה גרם לטעות המרגלים?

לכאורה, מתשובותיהם עולה כי המרגלים דבקו בכתב מינויים והשיבו על השאלות שהציג להם משה בטרם צאתם. ומכאן יש לשאול: מדוע נענשו? האם היה עליהם לעוות את המציאות שראו בעיניהם? והרי אם היו נוהגים כך, היו מועלים בתפקידם.



קהל שוגג

כיצד ייתכן שכל עם ישראל לא יקיים אף מצווה מהמצוות שציווה ה’?



חטא המרגלים ולקחיו

מצבים שבהם חיי האומה נמצאים בסכנה ? בין פיזית ובין רוחנית ? דורשים נקיטת יוזמה החורגת מהכללים הרגילים ומהסעיפים הקטנים והחישובים שהם מולידים.



שלוחי מצווה

שלוחי מצווה פטורין מקיום מצוות. יהודי שנמצא בדרך לקיים מצווה אחת ופגעה בו מצווה בדרכו – הואיל והוא כבר בדרך לקיים מצווה קודמת, נדחית מפניה המצווה החדשה. ומדוע? הרי הוא אינו עוסק במצווה ממש ומדוע ייפטר?



רחב – מקפיטליזם וניצול למוסר ומשפחה

מדוע רחב משקרת בשביל שני המרגלים שהיא אינה מכירה?
נראה, שרחב נחשפה כעת להתנהגות אחרת לגמרי – המרגלים סומכים עליה. היא פתאום מגלה עולם של נאמנות, עולם שבו הכסף הוא לא הדרך היחידה שמניעה אנשים לפעול, עולם שבו אנשים מוכנים למסור את גורלם ביד האחר. המפגש עם עולם שכזה מפעים אותה, והיא משנה את התנהגותה.



“ויתרו את ארץ כנען” – בין הרהור החטא להשפעתו

פרשתנו הפותחת בציווי ה’:”שלח לך אנשים..” לא מתארת את בקשת עם ישראל שקדמה למשלוח המרגלים. מדוע?



“ועשו להם ציצית”

יחד עם שמירת ה’תיירים’ שלנו מפני שכחת ה’, באה היראה. אולם בזכירת ה’ והמצוות מגיעה ליהודי גם שמחה וקשר ברמה כזו, שכל יסורי גיהינום אינם נחשבים לידה כלל. ההתעטפות הפשוטה הזו, שאפשר לקנות בכמה פרוטות – יש בה נגיעה בעולם שבו אין דרגות ומחיצות, שהיא קורת רוח השקולה כנגד כל התענוגים העליונים, ולכן המלאכים יכולים רק לקנא בה.



מחויבות לברית ללא תנאי

יש להפוך משבר וקריסה לשעת-מעבר ויצירה, ודווקא מתוך העובדה שהברית איננה מתגמלת ? לבנות את הדור הבא מבחינת רוחנית, ולהכינו לקראת מימוש הברית והישגיה.



"עקב היתה רוח אחרת עמו" – העמדת העם על טעותו

כיצד אנשים חשובים וגדולים שנבחרו בקפידה ע”י משה ובהסכמת ה’, פחדו כל כך, ולא האמינו בהבטחת ה’ ובכוחו להכניסם לארץ ישראל?



משמעות הציצית

הקטע המופיע בסיום פרשת השבוע, פרשת ציצית, מוכר לנו כקטע האחרון שאותו אנו אומרים בקריאת שמע, וזאת בשל סיפור יציאת מצרים המופיע בו. ואולם, יש מקום לשאול מדוע דווקא פרשה זו נכללת בקריאת שמע, ולא פרשות רבות אחרות שבהן מצויה הזכרה של גאולת מצרים.



יה יושיעך – יו”ד איש, ה”א – אשה

כתוב בפרשת שלח לך, בפרשת המרגלים, שמשה רבינו היה מפחד מההשפעה הרעה של המרגלים על יהושע בן נון, ולכן התפלל עליו והחליף את שמו מ’הושע’ ל’יהושע’ לאמר “יה יושיעך מעצת מרגלים”.  שואלים חז”ל, אם משה רבינו חשש פן ישפיעו לרעה





רחל והמרגלים

בפרשת המרגלים ראוי להתבונן בדמותה של רחל אמנו והשפעתה על מעשה המרגלים ולדורות.
ראשית, רחל נקברה בדרך אפרת היא בית לחם ולא במעת המכפלה יחד עם שאר אבות ואמהות האומה ונשאלת השאלה מדוע?
שנית, עלינו לשאול מה ראה כלב בן יפונה להשתטח על קברי אבות דווקא ולא למשל לתת צדקה אן מעשה אחר שיגן עליו מפני עצת המרגלים?
ושלישית. כיצד האות י’ שמשה הוסיף ליהושע הצילה אותו מאותה עצה רעה?



על מצוות חלה

רמזים למצוות חלה: 1.ח- חלק, ל- לעלום, ה-הבא.מצאנו שמצוות הפרשת חלה היא סגולה מיוחדת לרשת חלק לעולם הבא. 2. חלה מורכבת מ- חל, ה’. זאת אומרת, שמצווה זו מקרבת את קשרינו עם הבורא. 3. "חלה" היא בגימטרייא = ל"בא גואל",





ארץ אוכלת יושביה

משה שולח שנים עשר מרגלים- אחד מכל שבט- כדי לתור בארץ ישראל ולהכיר את תושביה לפני הכניסה אליה. לתור, כלומר לחפש. המרגלים חוזרים לאחר 40 יום ובפיהם שבחים רבים על הארץ, אך גם רעות דיברו. עם ישראל מתלונן ורוצה לשוב





"וכן היינו בעיניהם" – על חשיבות ההערכה העצמית

כשהאדם מעריך את עצמו פחות ממה שהוא באמת, הוא נתפס למחשבה מוטעית שגם הזולת מסתכל עליו כך.



אדם ועולם הטבע

מה בדיוק משקלה הסגולי של הציצית הגורם לה להיות שקולה כנגד כל המצוות? מה מסמלת מצווה זו שגורם לה להיות שקולה כנגד כל המצוות כולן?



"והיה לכם לציצית, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ד’ ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם… למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי…" (טו, לט –מ)

יש לדייק בפרשת ציצית שכן נכפל בה הציווי לקיום המצווה ע"י ראיה זכירה ועשייה, ועוד הרי פירוש המילה ציצית הוא לשון ראיה והבטה כמו שנאמר  "מציץ מן החרכים", וגם פירוש המילה ראיה הוא מלשון הסתכלות והתבוננות אשר פירושו גם ראיית





“ותצפנהו שלשה ירחים”

איתא במדרש “מפני מה נכשלו המרגלים בחטא המרגלים? מכיוון שהימים ימי ביכורי ענבם וזהו שכתוב: ‘ותצפנהו שלושה ירחים’” נשאלת השאלה הגדולה מה הקשר. עונים המפרשים על המדרש: ביכורי ענבם – קח אות אחת קודם (ביכורים- מוקדם) למילה ענבם (חסר יו”ד),לדוגמא:





סמיכות פרשת מרים לפרשת המרגלים

רש”י הקדוש כותב בתחילת הפרשה (בשם מדרש תנחומא): “למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר”. ומבואר שאילו היו מתבוננים בעונש שקיבלה מרים על הלשון הרע שדבריה על משה





מחתות החטאים – ציפוי למזבח

לאחר מחלוקת קרח ועדתו מצוה ה’ את משה להפוך את מחתות האנשים שחטאו לציפוי למזבח, ולא ברור מדוע זכו מאתיים וחמישים איש אלו שהיו במחלוקת קרח ועדתו, שדווקא מחתותיהם ייעשו ציפוי למזבח הקדוש? הנצי”ב מוולוז’ין מבאר שרצון 250 איש אלו היה





המרגלים והאחדות

“וישלח אתם משה … על פי ה´ כלם ראשי בני ישראל המה” [במדבר יג ג] המרגלים ששלח משה נשלחו על פי ה´ והתורה מעידה עליהם כי “כולם אנשים ראשי בני ישראל המה” ואילו במרגלים ששלח יהושע לא נאמר “על פי





המרגלים והמעפילים

שתי תנועות עממיות נולדות בפרשה. התנועה הראשונה היא תנועת היאוש, תנועת החזרה למצרים: “ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה” (י”ד,ד), שנוצרת אחרי הדיווח מודיעיני הראליסטי ו”אוביקטיבי” של המרגלים על “ארץ אוכלת יושביה”. העונש הקשה שניתן לעם (מות כל הדור





מי שלח את המרגלים?

אחד ההבדלים המשמעותיים בין סיפור המרגלים בחומש במדבר לסיפור בחומש דברים, הוא מי ששלוח את המרגלים. על פי במדבר הקב”ה הוא זה שמצווה לשלוח את המרגלים, ואילו בספר דברים עם ישראל הוא זה שמבקש לשלוח אותם. איך זה יתכן שיש





כלב ויהושע

שני אנשים לא נסחפו אחר המרגלים וכל אחד בא בדרך שונה מחבירו.ניתן לראות הבדלים באופן שבו מתארת התורה את כלב ואת יהושע ואת אופן התנהגותם: על יהושע נאמר כבר בהתחלה “ויקרא משה להושע בן-נון יהושע”. על כלב, לעומתו, אין אנו





חטא המרגלים

ידוע שחטאם העיקרי של המרגלים היה לשון הרע שהוציאו על ארץ ישראל. עם זאת, הרבה פירושים מנסים להסביר מה גרם להם להגיע לידי החטא הזה, ואיך הצליחו לסחוף את העם אחריהם. ה”חפץ חיים”, ה”מומחה” לענייני לשון הרע, מנסה להסביר בספרו